זמן אלול הוא זמן לחשבון נפש. לפני שנה בדיוק, בעקבות הרצח של הילדה רוז פיזאם, כתבתי מאמר שעקרו היה חשבון נפש פרטי ולאומי. המאמר התפרסם באתר nrg יהדות אך לבסוף החליטה המערכת להסירו.
מה הציק לעורכי מעריב, כיצד הצלחתי לעורר את חמתם עלי? במאמרי כתבתי על החיבור לה, על הצורך לחזק את ערכי המשפחה ולנער מעלינו את ערכי התרבות המערבית הבועטת בערכי משפחה מסורתיים, ומאמצת תרבות אנשים חטאים של גילוי עריות וזוגיות מעוותת.
שנה חלפה ואני תוהה בקול, איך אנחנו עדין באותו מקום, ואף גרוע מכך.
בליקוטי מוהר"ן ח"א תורה ו, בנושא סוד כוונת אלול, כתוב:
כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו, ולהרבות בכבוד המקום, כי מי שרודף אחר הכבוד, אינו זוכה לכבוד אלקים, אלא לכבוד של מלכים, שנאמר בו (משלי כ"ה) כבוד מלכים חקור דבר. אבל מי שבורח מן הכבוד, שממעט בכבוד עצמו ומרבה בכבוד המקום אזי הוא זוכה לכבוד א-להים, ועליו נאמר : כבוד א-להים הסתר דבר: ואי אפשר לזכות לכבוד הזה אלא על ידי תשובה. ועקר התשובה, כשישמע בזיונו ידום וישתוק... וכו.
ר נחמן מברסלב מלמד אותנו שהדבר הראשון שיש לעשות זה - למעט בכבוד עצמנו. בדיוק הפוך ממה שמחפשת התקשורת. שכן בימנו אם אינך מפורסם - אינך קיים וסופך לתלות עצמך במקלחת.
הקנאה, והתאווה והכבוד- מוציאים את האדם מן העולם. מלחמות של כנופיות, התאווה לכסף וממון, הרצון לכבוש אשה כאילו היא חפץ שאמור למלא את תאוותיך - מביאים לרצח. הרצח בא בעקבות הכעס. תאוות שלא באו על סיפוקן, גורמו לו לאדם לכלות את כעסו באחר, עד שלבסוף הוא הורג אותו. קל מאד להרוג אדם, מסתבר. יותר מדי קל.
העבודה על המידות איננה מלאכה פשוטה. בעידן המודרני מחזקת התרבות המערבית את האגו. טיפוח האני, והרצון להגשמת שאיפות ומאוויים, דברים העומדים בסתירה מתמדת מול התביעה של ישמע בזיונו וידום. עד שאתה שואל את עצמך - למה שאני אשתוק לו? למה שאני אוותר? ומה עלי?
המתח הזה, בין כבוד עצמי לבין כבוד האחר הוא המבחן התמידי של חיינו. מהו קנה המידה המדויק שיעזור לנו לשמר את האיזון בין כבוד השני לכבוד העצמי שלנו במידה הנכונה? הפתיחות והנאורות, (גם בחברה הדתית) עומדות בסתירה לתורה, והן אלו המדרדרת אותנו במדרון החלקלק מטה.
בתקופה זו של השנה, אני מחפשת משפחה דתית בירושלים, שתהיה משפחה אומנת לבחורה בת 17, בחורה מבית דתי, שזקוקה לתמיכה. מספר הטלפון שלי : 0525583371, המייל שלי rivkash5@walla.com