תקופה זו של בין פסח לעצרת הנקראת בלשוננו "ספירת העומר", היא תקופה שעצב ושמחה משמשים בה בערבוביא.
במידה מסוימת תקופה זו מציינת פרק נכבד בחיי הזוגיות של עם ישראל עם ריבונו של עולם, וזה המקום להרהר גם בחיי הזוגיות של האדם הפרטי מישראל.
בראשיתה הייתה זו תקופת ההבשלה של בני ישראל במדבר ,שבמשך חמישים יום יגיעו ממצב של עבדים שזה עתה יצאו ממצרים, למצב של בני חורין הראויים לקבל את התורה במעמד הר סיני. שבע שבועות- "שבעה נקיים" של כלה לפני חופה.
בציווי לדורות, כפי שמוזכר בתורה, עלינו לספור את הימים והשבועות ממוצאי חג ראשון של פסח, אז הקרבנו את קרבן העומר, העשוי משעורים שהם מאכל בהמה - ועד לחג השבועות, בצפייה להקרבת קרבן שתי הלחם העשוי מחיטים שהם מאכל אדם. תהליך של התקדמות ועליית מדרגה רוחנית. כל אלו סיבות לשמחה גדולה.
מצד שני, אחרי חורבן בית שני נפלה עלינו הצרה הגדולה הזו של שנאת חינם, עד שקלקלו תלמידי רבי עקיבא בתקופה שלאחר החורבן, ומתו רובם במגיפה. ועל ש"לא נהגו כבוד זה בזה" אנו עדין נוהגים מנהגי אבלות.
אך ראו זה פלא. מאז חזרנו לארץ ישראל ובעזרת ה' קמה פה מדינה , כביכול השתפרה הזוגיות שלנו עם ה', ונוספו לנו ימים שהם סיבה למסיבה, יום העצמאות ו"יום ירושלים". אמנם נכון שיש לנו עדין תזכורת לצער הגדול של חורבן יהדות אירופה ב"יום השואה" ו"יום הזיכרון" לחללי צה"ל, אבל בהצצה ללוח השנה נראה שכל שבוע לערך, עם ל"ג בעומר באמצע, יש איזה יום ששובר לנו את דיני האבלות.
הזוגיות של האדם הפרטי רצופה עליות וירידות. ישנם רגעי השיא וישנן גם נפילות. בפסיכולוגיה המודרנית מחלקים את חיי הנישואין לחמש תקופות בסיסיות."השלב הרומנטי" היא אותה תקופה של ראשית שנות הנישואין בהן הזוג חי לו באופוריה. הכול אידיאלי, ובן הזוג – 'אין עוד מלבדו'. הפסיכולוגים נותנים לה "גג" שבע שנים. לאחר מכן מגיעות תקופות של הגדרות וברורים. מי אני, איזה מקום אני תופס בזוגיות, איזה מקום אני תופס בחיים. בתקופות האלו, מתבררים הדברים תוך כדי קונפליקטים, פתרון בעיות, ומציאת איזון, עד שהזוג מתבגר, וכשהילדים עוזבים את הקן מגיעה תקופה של השלמה ופיוס, מעין סיכום והערכה של חיי הזוגיות שלנו. "לבסוף מוצאים אהבה"- כשם ספרו של הנדריקס.
האמת היא שאם זוגות היו מודעים לעניין התקופות והשלבים בזוגיות, קל היה להם יותר לעבור אותם. 'אז מה אם אנחנו בריב? – בואו נפתח ספר, באיזה שלב אנחנו? אנחנו נורמאליים. מצבנו טוב'.
מצב לא מומלץ הוא מצב שבו אחד מבני הזוג מתוסכל, לא מברר לעצמו את תפקידו ומטרתו בחיים – מפחד המתח שבקונפליקט. אך בעצם משבר מביא לצמיחה.
תוך כדי כתיבה אינני יכולה שלא להשוות את הסיטואציה הזוגית בחיי הפרט לחיי עם ישראל. במשך אלפיים שנות גלות עברנו אין ספור משברים ותהיות, קונפליקטים שבררו לנו את זהותנו ומטרתנו בחיים. מתוך הקונפליקטים קבלנו החלטה לשוב לארץ ישראל, ואנחנו עדין בתהליך של ברור והגדרה. אם בוחנים את התקופה הזו שבין פסח לעצרת, יש לנו הרבה סיבות לשמוח. כנראה שאנחנו צועדים בדרך הנכונה, אם 'נשתלו' לנו ימים של גאולה בתאריכי התקופה הזו, כנראה שזכינו לכך, גם בגלל איזה מינון של "אהבת חינם" שבטלה את הסיבות לאבלות, וגם בגלל שעשינו עם עצמנו בתור עם ברור נכון.
השנה שמעתי שישנם רבנים מן הציונות הדתית שהכריזו לא לחגוג את יום העצמאות בגלל גזירת ההתנתקות המאיימת עלינו. הקמת המדינה הנתפסת אצלנו כתהליך של גאולה אלוקית רוחנית, עומדת בסימן של תהייה גדולה. אני עצמי עדיין מתלבטת אם להניף את הדגל או לא. כמו בזוגיות, לפעמים "ברוגז" הוא מצב שמביא לזעזוע ותיקון. מה שבטוח, הקב"ה ששימח אותנו עם ה' באייר וכ"ח באייר,בודאי מאמין בזוגיות הזו, והוא יביא אותנו לשלב האחרון של "לבסוף מוצאים אהבה". במהרה בימינו . אמן.