כמי שהתגוררה תקופה משמעותית בחייה בשכונת קרית משה בירושלים וראתה סביבה הרבה רבנים ורבניות במשך שנים התרגלתי לעובדה שזוגות מגיעים לרב על מנת שיפתור להם בעיות בשלום-בית, או בעיות אחרות המתעוררת בחייהם. היה לי מובן מאליו שהרב הוא, קודם כל - מגשר, עד שמעולם לא טרחתי להרהר במשמעותה של התופעה, ואיך הפכנו את פוסק ההלכה לעובד סוציאלי, מטפל משפחתי ופסיכולוג, בלי לתת את הדעת על התוצאות.
לעתים הרב עשוי להיות טוב יותר מכל מטפל מקצועי אחר, ולעתים הוא לוקה בחסר. אך הבעיה העיקרית שעליה אני מבקשת להרהר בקול היא ששני בני זוג החיים יחד בבית אחד, הכניסו לחייהם מתווך.
בד"כ זה מתחיל כך: קודם מגיע האיש עם רשימת תלונות, אחריו מגיעה האשה כדי להציג את עמדת ההגנה. ברוב הפעמים הופכת ההגנה לתביעה, ואז הבעל משתדל להתגונן ולהשיב על הטענות. וחוזר חלילה.
לא מזמן התקשרה אלי אשה שהתעוררה בביתה מחלוקת. האם תסכימי , הרבנית, לשוחח עם בעלי? בקשה האשה. שאלתי אותה אם הם כבר פנו לאיזה רב, והיא אכן אישרה שבעלה פנה לרב שהוא בקשר אתו, והרב הביע את דעתו בניגוד לדעת האשה.
למה לא הלכת גם את אל הרב יחד עם בעלך בכדי להציג את עמדתך? שאלתי, אך הרעיון לא עלה על דעתה. לדבר אתו על הבעיה שהתעוררה היא לא הצליחה.
 |
|
תמיד יהיה שם רב שיגיד להם מה לעשות (צילום: .craig-cc-by-nd)
|
כך שעם כל הרצון הטוב שלי לסייע לשניהם, הבנתי, שבמו ידינו יצרנו בעיה מהותית. כל כך נוח ללכת לרב, להיות כאילו ראש קטן, ומה שהרב יגיד נעשה- עד ששכחנו את הקשר בין שני בני הזוג, את ההחלטה המשותפת, ואת האינטימיות של השניים. שכחנו שגם הרב בעצמו הוא בן אדם, הוא מושפע מהשקפת עולמו, מהבנתו איך דברים מתנהלים וכדו. לא לכל הרבנים יש רוח הקדש. בעל ואשה, שתמונת עולמם שונה ביחס למציאות לא יבנו זוגיות נכונה, לא יפתחו קשב לצרכים אחד של השני, לא יגיעו להבנה של אחד עם השני, משום שתמיד יהיה שם רב שיגיד להם מה לעשות, וגם הוא יושפע מאחד הצדדים, או מדעתו שלו.
כשאתה מדבר עם בעלי אני שומעת את האשה מרצה את טענותיה בפני הרב, תגיד לו כך וכך. האם באמת אשה מאמינה שהרב יכול לזכור את כל מה שהיא אמרה לו? במקרה הטוב יזכור הרב רק את עקרי הדברים, ולא ירד לפרטים. גם אם יועבר מסר, יהיה זה מסר עקר. אני , כרבנית היושבת מן הצד, קלטתי את כאבה של האשה, חוויתי את מבע עיניה, ראיתי את שפת הגוף שלה. את מה שבעצם בעלה לא ראה, וכנראה את מה שהיא לא הצליחה לראות בבעלה.
אני יושבת ומקשיבה לבני זוג המגיעים לביתנו אחד אחרי השני, ומבינה שהם לא שומעים אחד את השני, לא מפתחים קשב, ובעצם, אם כל אחד בא לבד לרב לדבר על רעהו, הרי שאנו במו ידינו הופכים את האנשים לאוביקטים. האשה היא משהו שהרב כבר יעצב לו- אוביקט. האיש הוא משהו שהרב יעצב לה- עוד אוביקט.
אני פוגשת אותם אחר-כך בסדנאות, בשעורים, בשיחה מלב אל לב, ואני מגלה כי אט, אט, הם ארגנו את החיים, אבל לא חיים אותם. איבדו את הדינמיקה, את הלחלוחית, הכימיה הולכת ונעלמת, כל אחד לעצמו, והזוגיות היא שניים ולא אחד.
לאחרונה נחשפתי לשיטת הטיפול של אימאגו ומצאתי בה טוב מאד. שני בני הזוג יושבים אחד מול השני ומדברים, ומקשיבים ומשקפים. בונים גשר מעולם אחד לשני, כשהמטפל הוא רק מסייע, הוא כמעט לא נוכח. לא הפסיכולוג ולא הרב יגיד להם מה לעשות , אלא רק יתן להם כלים לפתח שיח משותף, בו תהיה להם יכולת להביע את מה שיושב להם בבטן, בלב, בראש.
אכן, דעותיהם שונות כשם שפרצופיהם שונים. הם לא חייבים לישר קו. היא לא חייבת לעשות את רצון בעלה והוא לא חייב דוקא לשמוע בקול אשתו. הם יסללו לעצמם דרך יחודית משלהם, בקשב מלא, בלי בקורת ובלי עמדה מזלזלת, ובלי עמדות שרירותיות של מי אמור לשמוע בקול מי. שני קולות בבית.
בעודי כותבת ומשתפת את הקוראים בנושא כאוב זה, אני ערה לעובדה שדברי מתפרסמים לכבוד יום ירושלים, עיר שחוברה לה יחדו. ירושלים, אש ומים. ירושלים- יראה שלם. ירושלים, עיר מרובת דעות ופרצופים, שתמונת עולמם המורכבת תראה שלמה. ירושלים, עיר השלמות. זוהי עיר שבחר בה ה למשכנו. איך נגיע למצב המיוחל הזה, איך נגיע לשלמות הזו? קודם כל, בשלום- בית של בתים בישראל. גם אנחנו, עם ישראל, לא רוצים מתווכים בינינו ובין הקב"ה. אנחנו מדברים אתו ישירות, מלב אל לב, ובטוחים שהוא מקשיב ומבין ומאשר. שנזכה במהרה בימינו לראות בעינינו בשוב ה ציון. חג שמח!