עיתון "הצופה" ד' באדר ב' : "הבנה בין מופז ונאסר יוסוף: יריחו תועבר מחר לאחריות פלשתינית
מעריבnrg 14/3/05 יהדות : צה"ל מציג: משמר הצניעות בעקבות דו"ח שהוגש לרמטכ"ל, ימונו קצינים תורנים שתפקידם לפקח על הצניעות בבסיסי הצבא.
"ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו. ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי ויפל יהושע אל פניו ארצה וישתחו ויאמר לו מה אדני מדבר אל עבדו. ויאמר שר-צבא ה' אל יהושע של נעלך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עומד עליו קדש הוא ויעש כן יהושע"{יהושע,ה', י"ג-ט"ו}
והם מנהלים שיחות עם אויבינו למסור בידם את יריחו.
יריחו - אחת מערי המפתח בכניסה לארץ ישראל. היא הראשונה ברשימה ,בעצם, לפני חברון, שכם וירושלים.
אם אנו מסתכלים על ארץ ישראל כדמות של אישה, הרי ששכם היא טבור הארץ, ירושלים – הלב. חברון היא העפר ממנו נוצר הגוף, ויריחו היא "גן נעול אחותי כלה". את חומות יריחו לא הפילו בפטישים או בפצצות. חומות יריחו נפלו בשבע הקפות שהקיפו אותן בני ישראל בכוח האמונה בלבד. בעזרת ה'. תקעו והריעו. כמו אותה כלה המסובבת שבע פעמים את בן-זוגה בחופה.
והם רוצים למסור את מפתחה של ארץ ישראל בידי מרצחים.
בפגישת המלאך עם יהושע מתגלה לנו גם סוד הצבא בעם ישראל. המלאך עומד נגד יהושע, וחרבו שלופה בידו. לפי הפרשנים מסתבר, שתמיד, כשעם ישראל נלחם את מלחמותיו, שותף איתו צבא נוסף – צבא ה' המסייע בידו. כביכול, אנו עושים מעשי מלחמה למטה, אך בעצם, את המלחמה האמיתית מנהל צבא ה' מלמעלה.
כשרואה יהושע את המלאך עומד נגדו עם חרב שלופה, ולא לצידו כשפניו מול האויב, הוא דואג, שמא העזרה תהיה בסגנון שהם ילחמו מלחמה טבעית, בעוד שקיימת אופציה, שהאויב ייפול בידם בקלות, והם רק יפשטו על החללים.
ואנחנו היום במקום לחזק את הצבא שיהיה צבא שעושה מלחמות ה', יש בינינו המסכימים שיהיה זה צבא שחס וחלילה, מוסר את אחיו בידי אויביו!
הצבא בישראל אינו קדוש בעצמיותו. בודאי לא קודש קודשים. הצבא בישראל קדוש, כשהוא מחובר באמונתו לה' ומודע לכך שה' שותף לו ומסייע בידו. כך יש לצבא ערך, כך יש לצבא משמעות. כך הצבא נוחל ניצחונות.
"מלחמת ששת הימים". לא כולם היו שומרי שבת או אוכלי כשר, אבל אמונה אחת איחדה אז את הצבא – להגן על עם ישראל מפני אויביו, ומתוך שלא-לשמה, לגאול את נחלת אבותינו המובטחת לנו מן התורה.
אבל ברגע שבו הצבא הולך נגד אותה תכנית אלוקית – איך אפשר לקרוא לו צבא של קודש? הרי ברגע שבו שולחים חיילים לפנות מאחזים באדמות השומרון, אותן אדמות שהקב"ה סייע בידינו לכבוש בקלות ובמאמץ מזערי – איך אפשר לראות בכך רצון ה'?
גם אני מייחלת לצבא שנוהגים בו הרגלי צניעות, כשרות וטוהר המידות. גם אני רואה בעיני רוחי צבא של סייפא וספרא – אבל אני גם מאד מקווה, שהשגת מטרות כאלו לא תבוא באיזה "דיל" של "שמור לי ואשמור לך" – נדאג לצניעות ולכשרות, ואתם תדאגו ל"ציות לפקודה בלתי חוקית בעליל".