ואם הייינו יוצאים לחול בכרמים?

ט"ו באב באופק, ואני מתרפקת, רואה בעיני רוחי את בנות ישראל יוצאות לחול בכרמים. כולן בבגדי לבן שאולים, נראות, פחות או יותר, אותו דבר, רוקדות להן, מרחפות במחול מסחרר כדי למצוא חתן. מחול מודרני, אתני, רקודי עם או עמים, כיד הדמיון הטובה עליהן. הבחורים, מגיעים לשם, מי ברכב ומי ברגל, מגיחים מן הביצות הטובעניות, מגבעת שמואל, מקטמון, מקרית משה ומקצות הארץ והתבל. מגיעים למטרה רצינית, למטרת חתונה. אני משחררת אנחה, קורעת חצי גופו של אדם. האם היינו חוסכות לעצמנו, השדכניות, עבודה?

היתרון הראשון הוא השחרור הצפוי מעול הברורים. לא פעם אני מציעה הצעה, נושאת תפילה קטנה בלב ואומרת תהילים כדי שתוך כדי הברורים, לא יקלקלו לי את השידוך חלילה. מעשה בבחור בן טובים ממוצא ספרדי שראה בת טובים ממוצא אשכנזי, ובצורה מכובדת בקש מחבר משותף שיכיר בניהם. הלה נעץ בו עיניו בתמהון "מה פתאום? מה הקשר? היא לא תתאים לך!" הוא כבר החליט. ועל זה נאמר: "כי באפם הרגו איש". אותן נשמות טהורות, אצלן אתה מברר מכניסות את שקול דעתן, הלגמרי סוביקטיבי, לברור. כך מתקלקל לו שדוך. סיפרה לי אותה בחורה ממוצא אשכנזי "מזל שבעלי היה נחוש בדעתו להכיר אותי והתעקש. אבל כמה את מכירה שלא מתעקשים?"

מצד שני, אני אומרת לעצמי, מה עם כל המפגשים של הפנויים-פנויות? הרי הם באים, אוכלים ביחד, מדברים ביחד, עושים סדנאות ביחד- ובכל זאת, לא תמיד מתפתח קשר. אז מדוע אם הם יכתתו רגליהם לאדמות הטרשים, כשהם מזיעים, נעקצים מזבובים ויתושים- יצא מזה משהו?

ובכלל, כמו שאת מכירה את החברה, הרי למרות שהם בחרו זה את זו, כבר לאחר הפגישה הראשונה יתחילו הספיקות, ההתלבטויות, ההתייעצויות. מה הרווחנו מכל העסק של המחולות? איך זה עבד בזמן חז"לנו? מה המרשם?

תפוס את הכלה (צילום: f-madmetal-cc-by-nd)

מה היה שם?

על הפסוק ממגילת איכה "דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד, כל שעריה שוממין, כהניה נאנחים, בתולותיה נוגות, והיא מר לה" כתב הרב אליהו דסלר כי פי דברי התרגום, הבתולות סופדות על כך שפסק המנהג לחולל בכרמים בט"ו באב וביום הכיפורים.

בזמן אבותינו טהרת הלב היתה כזו שקדושת השידוכין וקדושת יום הכיפורים היתה שווה. אדם היה נפנה לשם שמים ומתרכז בעיקר, תולה עיניו לריבון העולמים, שימציא לו את הזיווג הנכון. אני מהרהרת לי, ביני לביני, שאם מצאו להם אבותינו זמן לצאת ביום הכיפורים לחול בכרמים, אני מניחה שהתפללו בנוסח ספרדי או תימני, אשכנזים הם בטח לא היו. הללו יושבים ספונים בבתי הכנסת כל היום, איך ימצאו זמן לחפש בחורה בכרמים? ובכן, מסתבר, כי פעם בשנה משתלם להיות מעדות המזרח. השכם, בחור צעיר, למנין וותיקין, קפל את טליתך בשעה עשר בבקר, ולך לך לתפוס ראשון את הבלונדינית בכרם. כל הקודם זוכה!

אבל מה עם הפייסבוק?

אבל, ישאל השואל, יש היום פייס-בוק, וגם אני נכנעתי לאופנה ושולחת תמונות לחברה, אם יש מציאת חן או לא. האם זו לא פעולה דומה ? כנראה שיש הבדל.

בחורה בתמונה, בחור בתמונה- זה משהו פלקטי. חסרה פה התנועה.

לאחרונה התוודעתי לשיטה רפואית של רופאים הומופאטיים המציעה דרך כיצד לגלות מהם המאכלים להם גופנו אלרגי. על פי שיטת האיבחון של המטוטלת, האדם יושב מול מאכל כל שהוא, נגיד- שזיף. מנקה את המחשבה, בא ללא פניות וללא דעה מוקדמת. קושרים חישוק עגול, חלק, אולי טבעת חלקה, על שרשרת או חוט, ובצורה נקיה וחלקה, משוחררת מקבעון, מנדנדים את העיגול מול השזיף. אם החישוק פונה לצד ימין- השזיף טוב לך. אם הוא פונה לצד שמאל- הוא לא טוב לך- אתה אלרגי אליו.

חשבתי לי- לא סתם הקב"ה גילה לי את שיטת האיבחון הזו אמש. כנראה היה פה רמז למחול בכרמים. במעגל, כולם שווים. כולם במרחק שווה מנקודת המרכז. אתה הבחור- בא נקי מדעות קדומות, לחפש לך כלה והן מחוללות מולך. הקב"ה כבר ידאג להפנות את לבך לבחורה הנכונה לך, ואתה תדע זאת, אם תכוון לבך לשם שמים. כל השאר- תהיה אלרגי להן, ולא משנה איך הן נראות.

שוב אני משחררת אנחה. כנראה יש משהו במחול, בתנועה, שעושה את זה. אבל איזה רב יתיר היום רקודים מעורבים? ואלה שכן רוקדים מעורב- כבר מתחתנים כל כך מהר? ובכלל, עוד לא דברתי על הבנות. האם הן רק נבחרות, או גם בוחרות? האם במחול הן היו אקטיביות או פסיביות? איזו תפילה הן נשאו בלבן, ואיך עבדה אצלן שיטת המטוטלת? אולי בתפילתן הן זימנו לעצמן את החתן הנכון, והקב"ה נענה לתפילתן? בקצור- סיפור מורכב.