יש אנשים שנוהגים לראות את הדורות הקודמים כענקים ואותנו כגמדים, שלכל היותר רוכבים על כתפיהם. בזמן האחרון אני מטילה בכך ספק רב. אני משוחחת עם הדור הצעיר ומשתוממת למשמע התובנות שלהם, והם צעירים, מה כבר הספיקו לחוות?
מה תפקידו של הגבר במערכת הזוגית? הסביר לי השבוע אברך צעיר בכובד ראש. תפקידו של הגבר זה לשמח את אשתו.
מה חידוש יש בזה? אני תמהה.
לא סתם לשמח, אלא לחזק לה את הבטחון העצמי, הוא מסביר לי. באותן נקודות בהן היא חלשה, לא בטוחה בעצמה, חסמו אותה, שם דוקא עליו לחזק אותה. לשם כך עליו להיות קשוב לאותם מקומות דוקא, ולא להתחמק.
אתה יודע, אני אומרת לו מהוססת, בדרך כלל, דוקא במקומות בהם היא חלשה או לא בטוחה בעצמה, רוב הגברים נוהגים למתוח בקורת...
אז זה בדיוק הענין הוא מסביר שנית, הרי הביקורת רק תמעיט את הבטחון שלה, והיא לא תהיה שמחה, הבית לא יהיה שמח, הילדים מתוסכלים, וגם הוא יוצא נפסד, בסופו של דבר.
בעוד אני מקרצפת, ממיינת ומנקה לפסח, כשהיונים והעורבים מטיילים להם על מרפסת ביתי, נותנים בי עין חשדנית ועקומה - מה אני מעוללת לכר הפעולה הנרחב שלהן, חשבתי על המערכת הזוגית שלנו עם הקב"ה.
באמת, כדאי שהקב"ה יקשיב לתובנות של הדור הצעיר, למה לא?
עם ישראל אמנם יודע שמחות מפעם לפעם, אך רב שבענו בוז, במשך השנים האכילונו קש ומרורים. אמנם לא נהיה כפויי טובה, אבל בכל זאת כמה כיף יהיה לנו אם הקב"ה יחזק לנו את הבטחון העצמי. בתור עם, עם בחירות וממשלה בתהליך הרכבה, עם החלטות מוזרות מול אויבים, עם מצב כלכלי מדאיג והאופק הבטחוני מדאיג שבעתיים, אנחנו מודעים מאד לחולשותינו.
אם הקב"ה רוצה תזכורת, אפשר להכין לו רשימה. אבל רגע, זה לא מה שאמרנו. בעצם, עלינו להכין רשימה אחרת, רשימת חיזוק, נקרא לה. למקרה שהקב"ה לא שם לב, הרי דוקא במקומות בהם אנו חלשים, שם דוקא עליו לחזק אותנו, לשמח אותנו, לטפוח לנו על השכם, ולהגיד לנו כמה אנחנו נפלאים.
עם הפריחה בשדות והבית המאוורר נאחל לכולנו התחלה מחזקת, משמחת, מעודדת, דוקא בקושי. לכל אשה בביתה, ולנו כעם- הנך יפה רעיתי, הנך יפה, עיניך יונים, הנך יפה רעיתי- ומום אין בך.