דלת הקסמים המסוכנת

אחת מחוויות הילדות הזכורה לטוב, היא הפעם בה לקחה אותנו אמא או סבתא לקולנוע ,לסרט מצויר חדש שהגיע לארצנו הקטנה מארצות הברית של אמריקה. זה עוד היה בתקופה שלא הייתה טלוויזיה בכל בית, והליכה לסרט נחשבה לאטרקציה מיוחדת.

סרטים כמו במבי, שלגיה ושבעת הגמדים, סינדרלה ועליסה בארץ הפלאות הצלחיו לחלחל לתודעתנו המסותרת והשפיעו על תת-המודע שלנו. הפסיכולוגים אוהבים לנתח את ההשפעה של הסרטים, בעיקר בכל מה שקשור לבחירת בן או בת זוג.

בליבן של נערות רבות חבוי לו מיתוס של האביר על הסוס הלבן שיציל אותן מכל רע, שיסתחרר אתן בוואלס חלומי וישלוף אותן מעוני ואמא חורגת מרשעת. בלבם של הבנים התקבעה תמונה עלומה של נסיכה בלונדינית דקיקת מתנים, שמעפעפת בעיניה ארוכות הריסים, מסמיקה בביישנות, כשהוא מעיר אותה בנשיקה מתרדמה ארוכה. מה טוב יהיה, כשיסתבר לו לאביר השרמנטי, שאותה לכלוכית שגאל מאחורי התנור- היא גם נסיכה מסותרת בעלת ממון וחשבון בנק שמן.

גם אם לא נודה בכך, התכנים הללו נקבעו במוחם של ילדים רבים בדורנו, וקשה מאד לשחרר מסרים סמויים אלו ממוח בלתי מודע.

(שלגיה, איור משנה 1852 )

עם או בלי מודעות, סבתות ואמהות ממשיכות לקחת ילדים לקולנוע. סוג של שריטה- הייתי אומרת.

גם אני, כמתבקש מאמא טובה, לקחתי את בנותיי לצפות בסדרת סרטי הארי פוטר, למרות שלא קראתי אף ספר מהסדרה, ומהסרטים גם לא ממש נהניתי. באחרון שבהם מצאתי את עצמי תמהה, איך אני משלמת כסף שאין לי, כדי לצפות במופע של אכזריות, כביכול- תחרות בית ספר של קוסמים, על גבול הסדיזם, ומסרים רומנטיים שליליים לנוער.

לאחרונה טעיתי שוב. חשבתי בלבי, שאין כל רע אם כסבתא, אקח את נכדתי בת השמונה לסרט ילדים מצויר.

קורליין ודלת הקסמים הצטייר מן הפרסומות כסרט תמים, חמוד. מה כבר יכול להיות?

אמהות וסבתות יקרות! בהחלט יכול להיות נורא ואיום!לא רק שלא תיקחו ילדים לצפות בסרט הזה, אלא אל תצפו בו בעצמכם. כל מערבון או קומדיה רומנטית מטופשת יהיה עדיף על פני קורליין, שאין מילה אחרת להגדיר אותו אלא כסרט סוטה. היצקוק- תמים לעומתו.

יותר טוב שלא תדעו (מתוך כרזת הסרט)

קורליין המשועממת בבית חדש מגיעה דרך דלת סתרים לזוג הורים הדומים להוריה ומתיימרים להחליף אותם. כדי לזכות בעולמם הקסום, הם ממליצים לנקר את עיניה ולהחליף אותם בכפתורים. כשהיא מחליטה בחוכמתה לברוח הביתה, היא מגלה שהוריה אבדו לה, ורק נשמותיהם מרחפות אי-שם. ואלו שכנים יש לקורליין. יותר טוב שלא תדעו.

יצאנו את האולם אחרי זמן קצר. כולי נסערת ומצפוני נוקף.

אינני יודעת מי אחראי בארץ על סרטי ילדים. יכול להיות שאף אחד לא חשב מעולם להפעיל בנושא צנזורה. אם כן- חדשות לי למופקדים על החינוך בארצנו. גם סרטי ילדים מצוירים חייבים לעבור צנזורה. לא כל במאי סוטה, שהייתה לו ילדות עשוקה והורים מתנכרים יעצב את מוחם של ילדינו.

אמנם נכון שעלינו כהורים לקחת אחריות ולהפעיל שקול דעת משלנו, לבדוק לאן אנחנו הולכים, ובמה אנחנו צופים. אך איך נדע אם לא קראנו חוות דעת אחראית בנושא?

ר נחמן מברסלב אומר, שלאדם פתחים הקולטים רשמים הנקבעים בתודעתו. הראייה, השמיעה, הריח, תחושות שמועברות לנפשו, לנשמתו. אם ההשפעות יהיו טהורות, נקיות מטומאה, תהיה נשמתו נשמה מקבלת, מוכנה ככלי נקי ומזוקק לקלוט רשמים של קודש. אך קשה מאד יהיה לנקות נשמה שכבר התלכלכה בכל הרשמים המזהמים של עיניים רואות ואוזן שומעת- שטויות, ומסרים מטעים.

סרט- הוא עולם קסום משל עצמו. דלת קסמים הפותחת אותך לעולם אחר. האם שווה חווית הצפייה בסרט שמומלץ כטוב? הסכנה שמשהו -לא צפוי - יחלחל וישפיע מעוררת ספקות.

נראה שבעתיד יהיה עלינו לעשות בחירות רבות שלא עשינו בצעירותנו. אולי יהיו בכם שינידו ראש ויגידו- כבר אמרנו מזמן שקולנוע וטלוויזיה- מוקצה מחמת מיאוס. אני יודעת, אי שם היו יצירות קולנועיות יפות שהיו עבורנו מטעמים, נראה שמעתה והלאה, גם סרטי ילדים מצוירים ידליקו במוחנו נורות אדומות.