גבר כלבבי

מגילת רות היא בעצם מגילת נשים, ולא רק בשמה.

סיפור המגילה הוא סיפור על יוזמה נשית. יוזמה של רות ללכת אל הלא נודע, הרחק מבית אביה ומולדתה, לארץ ישראל, לבית לחם. יוזמה נשית של רות לפרנס את עצמה וחמותה בדרכים בהן לא הורגלה מילדות, היא הרי נסיכה שגדלה בארמון מלך מואב, מה לה ולליקוט שבולים כאחת העניות?

ספור המגילה הוא ספור יוזמה נשית של נעמי לדאוג להמשכיות הדורות, לכבוד המשפחה, לגאולת הנחלות בארץ ישראל. נעמי היא היוזמת לשלוח את רות, כלתה, אל בעז באישון לילה כדי שיהיה לה גואל.

אבל רגע!

בלי שיתוף הפעולה של בעז, התכנית לא היתה יכולה לבוא לידי מימוש. כלומר, גם כשנעמי מתכננת היא כבר יודעת שהיא יכולה לסמוך על בעז, קרוב משפחתה מצד בעלה. מה יש בו בבעז שזכה שיצא מחלציו דוד המלך? מה יש בו ששובה את הלב?

על פי המדרש, בעז הוא השופט איבצן עליו מסופר בספר שופטים (פרק י"ב). במגילת רות בעז כבר גבר בן שמונים, אלמן מרעייתו, ולא עלינו איבד מבניו. אבל לא גבר כבעז יסתגר בצערו ויתנתק מחובותיו לחברה ולאומה.

ספור של יוזמה נשית(צילום: tgraham-cc-by-sa)

לאחרונה הקשבתי לדיסק של הרב שלום הרוש "תגיד תודה". רק לפי ההדגשים של הרב הרוש בשיעור, אני מזהה שהרבה אנשים באים לפניו להתלונן ולקטר. "תפסיק להתבכיין!" קורא הרב הרוש , "לא אבא שלך ולא אמא שלך ולא סבתא שלך ולא אשתך- אל תאשים אף אחד במצבך- תגיד תודה! גם אם טעית- תגיד תודה! תבין שהכל מאת ה! הטעויות, הכשלונות- כביכול, המציאות- הכל מאת ה!"

הכל מאת ה

בעז מבית לחם יהודה, הוא מאלה שאומרים תודה ומבינים שהכל מאת ה.

לא איש כבעז ינצל בחורה מואבית מסכנה שהגיעה מבית לחם. לא אחד כמוהו יתחיל לחשבן חשבונות אם היא מואבית או גיורת או מה בדיוק. הוא מתייחס אליה במלא מאור הפנים , ההתחשבות והכבוד. משבח אותה על הצטרפותה לעם ישראל ומזרז אותה ללקוט רק בשדהו. היחס שלו אליה מראה שהוא יודע, בדיוק, מי העניים הבאים אל שדהו, גם להם יש לו יחס מיוחד. בעז מתייחס לקוצריו בכבני אדם, לא בהתנשאות. וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים, יְהוָה עִמָּכֶם; וַיֹּאמְרוּ לוֹ, יְבָרֶכְךָ יְהוָה.

איש כבעז , גם אם "נוחתת" עליו אשה צעירה במפתיע באמצע הלילה, לא יאשים אותה, לא יכעס עליה וגם לא יכנע ליצרו לנצל אותה, למרות יוזמתה הוא מיד יעשה חושבים- מה ה רוצה להגיד לי בספור הזה? מה עלי לעשות? לכאורה, מה הוא צריך את כל בלבול המוח הזה? ובכלל, לא הוא היה היוזם בקשר! אלא שתי נשים, נעמי וכלתה, השולחות לו מסר גלוי וסמוי- גאל!

ענווה

בעז נעתר לרות מיד, ומבטיח לה טיפול מידי בבקשה שלה. הוא לא צריך זמן למחשבות, ברורים או התיעצות עם רבנים (ב"ה). נעמי צפתה זאת מראש: וַתֹּאמֶר, שְׁבִי בִתִּי, עַד אֲשֶׁר תֵּדְעִין, אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר: כִּי לֹא יִשְׁקֹט הָאִישׁ, כִּי-אִם-כִּלָּה הַדָּבָר הַיּוֹם.

בעז היה ראוי למלכות, כי היתה בו אותה מידה של הקשבה לה ולבני אדם. בעין של תורה, גבר אמיתי הוא לא הגבר המצואיסט, השוויצר, הטופח על חזהו בשחצנות ומכריז: מי יכול עלי, רק אני קובע. לא. בעינה של תורה, גבר אמיתי הוא גבור חיל, כשהוא קשוב. קשוב לבני אדם באשר הם, מכל מין וצבע, קשוב למסרים סמויים שה שולח לו, לא משנה באיזו דרך. בעז מבין ענין ולא דוחה דברים ל"כשיהיה לי זמן". תאמינו לי, לא היתה חסרה לו עבודה.

בעז- גבור חיל. כשיהיו סביבנו הרבה גברים כאלה בטוחני שהמשיח יבוא!