אומנות השיחה

מרבים היום לעסוק בתקשורת אישית, אבל מה היא ומה מתכונתה?

בימים אלו אני משתתפת בקורס שיטת אימאגו במדרשת אמונה. כל פעם מחדש אני משתוממת כשמסתבר לי כמה אפשר תמיד ללמוד עוד ועוד, כל החיים. כמה תובנות מצאו חן בעיני בקורס, ונראה לי שחשוב לחדד את המודעות להן.

בבסיסה של תקשורת אישית הכרחי שיוצר שיח בין שני הצדדים, וכי ירגישו כי החלל ביניהם הוא מקום בטוח. מה כוונת הדברים? על האדם לבדוק עם עצמו האם הוא מרגיש חופשי, משוחרר, בטוח להגיד את אשר על ליבו. אין הכוונה לשימוש באלו מילים שבא לנו, לקלל, וכיוב. הרעיון הוא שאני בתור אישיות מורכבת ארגיש על קרקע בטוחה שעליה אפסע ואביע את עצמי לשני. דבור עם השני והקשבה לו הוא מעין חציית גשר, מהלך בו עוברים ממקום אחד למקום אחר. האם אתה מרגיש בטוח בחציית אותו גשר?

מה יש לפחד?

אחד הפחדים הוא מה יחשוב עלי האדם העומד מולי. האם אני עומד/ת למשפט?

תוך כדי כתיבת הדברים עולים וצפים בתודעתי ספוריו של הסופר היהודי פרנץ קפקא. קפקא שהתפרסם בספרו המשפט הציג תמונה של אדם המגיע לערכאות, היכל של ניכור מאיים וחסר פשר. במה הוא אשם? הרבה נכתב על המשפט של קפקא. ראו בכך סמל לאדם מול הביורוקרטיה, ראו בכך משל לנאציזם שיעלה לשלטון ויסחוף את העולם להשמדה המונית חסרת רחמים ופשר. הרבה פסיכואנליזה עסקה בכתביו של קפקא. ניתחו את יחסיו עם אביו- המחמיר בעונשים, הקפדן, שיחסו קר ומנוכר. מה נכון? הכל נכון.

לא מספיק לדבר צריך גם להקשיב (צילום: zenera-cc-by-sa)

מי שקרא את כל כתביו של פרנץ קפקא יזכור את ספורו מטאמורפוזיס. בספורו זה קם אדם בבקר והוא כבר לא אדם. הוא חיפושית, משהו כמו גוק. איך קורה שאדם יקום בבקר וירגיש כך?

לצערי, מסתבר שמסתובבים בינינו אנשים שכך הם מרגישים. לא בגלל שהם לא נורמאלים, אלא בגלל שהחברה הביטה עליהם בעיניים שיפוטיות, וללא מילים, נתנה להם להרגיש שהם אפס.

ר נחמן מברסלב כתב את כתביו על לימוד זכות על פושעי ישראל, על כל אדם, בגלל שבדורו מידת השיפוטיות הגיעה למימדים של אסכולה חינוכית. איך נחנך? על ידי מתיחת ביקורת על השני. כמה אנו נגועים במחלה הזו! אמרה לי ידידה, רבנית, שמוצאה המשפחתי מגרמניה. בודאי, תמיד אמרו לנו שחינוך זה criticism . הבקורת והשיפוטיות גורמים לו לאדם להרגיש קטן, נרמס, ולא בטוח בעצמו לשתף את השני במה שהוא מרגיש, חושב, רוצה.הרי כל מילה שלו תעבור תחת שבט הביקורת! בתור הורים עלינו להזהר מכך כפל כפליים.

מזה הפחד.

אני עומדת מול זוג צעיר. נשואים עם ילד. רואה איך הם משוחחים אחד עם השניה. הוא משקיע מאמץ בהקשבה לה. לתת לה משוב מדויק על רגשותיה. לה קשה לבטא בדיוק מה היא מרגישה. ככל שהם יתרגלו את ההקשבה, חפים מבקורת, חפים משפיטה של השני- כך יהיו חיי הזוגיות שלהם טובים יותר. ההיסוס לומר את כל הרבדים בנפש יעלם לו, והאינטימיות בין השניים תגדל. כך בין בני זוג נשואים זה מכבר וכך בין שניים שיצאו לדייט. שיהיה הגשר בטוח, שיהיה החלל ביניהם מקום בטוח ומוגן, פתוח לשיח אמיתי, על קרקע יציבה. זה מרחיב את נפש האדם, מרחיב את היצירה, נותן מקום בטוח לאהבה.