אני לא מסוג האנשים שכותבים, אבל יש דברים שבחיים לא חשבתי שאהיה. קוראים לי רומי ואני אחותו התאומה של נמרוד כהן, שחטוף בעזה כבר 283 ימים. היום זה יום ההולדת ה-20 שלנו, אבל השנה במקום לציין שנים אנחנו מציינים ימים. הרבה שואלים אותי מה אני רוצה לעשות ביום ההולדת, ואם בא לי שיחגגו לי או שיעשו משהו. אבל האמת שזה לא ממש משנה - כי את מה שאני הכי רוצה בעולם אני לא אקבל ליום ההולדת.
השנה אין לי מה לחגוג, כל מה שאני רוצה זה שאח שלי יחזור הביתה
לפני 20 שנה קיבלתי את המתנה הכי טובה בעולם. קיבלתי את נמרוד, קיבלתי את החבר הכי טוב שלי לכל החיים. קיבלתי את החיים שלי והחיים שלו, וקשר שבחיים לא יהיה לי עם אף אחד אחר. יום הולדת בשבילי זה זמן לחגוג איתו. זה מה שאני מכירה, זה תמיד ביחד. תשעה חודשים גדלנו יחד וחלקנו רחם, ועכשיו כבר תשעה חודשים שאני אפילו לא יכולה לחבק אותו. אני זוכרת שבכל שנה קבענו שאני אכין לו ברכה והוא יכין לי, והיינו חוגגים ביחד. כי אנחנו תאומים. כי זה רומי ונמרוד.
אבל השנה אני לבד. השנה אין מה לחגוג. השנה כל מה שאני רוצה זה שאח שלי יחזור הביתה. אח שלי שנחטף כשהגן על המדינה שלנו, נחטף מהטנק עם הצוות שלו בידי ארגון טרור אכזרי, הילד השקט והמופנם הזה שכל כך חסר לי. אני זוכרת שבכל הבלגן בשבעה באוקטובר אמרתי לעצמי שלפחות יום ההולדת שלנו רחוק, ושבטוח נמרוד יחזור עד אז. בחיים לא חשבתי שיגיע היום הזה והוא עדיין לא יהיה בבית. המילים האלה, "עדיין לא בבית", כבר הפכו לשגרה. כל יום אני הולכת לישון עם המילים האלה בראש ומתעוררת איתן בבוקר, וזה כואב כל פעם מחדש.
רומי מחזיקה את תמונתו של אחיה החטוף צילום: פרטי
נמרוד, אני מצטערת שאתה שם ולא אני
נמרוד, אני מצטערת שאתה עדיין שם. סליחה שאנחנו לא עושים מספיק. סליחה שלא הגנו עליך כמו שהגנת עלינו. סליחה שאתה שם ולא אני. סליחה שעבר כבר כל כך הרבה זמן והסיוט הזה עדיין לא נגמר. והיום הזה הוא שלנו, שלי ושלך ביחד. אז זה לא משנה אם אני אציין או אחגוג, כי בלעדיך זה לעולם לא יהיה יום הולדת.
לפני 20 שנים קיבלנו את החיים, אבל בשבעה באוקטובר החיים נעצרו. אז השנה 20 זה רק מספר. כמו מספר הימים. כמו מספר החטופים. כמו מספר ההרוגים. כמו מספר הפצועים. השנה הבקשה היחידה שלי היא את אח שלי בחזרה, האח המוצלח מביננו. השותף שלי לכל שלב בחיים, שמכיר אותי הכי טוב. נים, אני אוהבת אותך הכי בעולם ומתגעגעת אליך. אני מאחלת לך שתישאר חזק ומלא בתקווה. אני לא אוותר עליך, ואנחנו עוד נחגוג ביחד.