ספיר כהן, נחטפה לעזה מקיבוץ ניר עוז יחד עם בן זוגה סשה טרופנוב שעדיין חטוף ברצועה. בסוף השבוע האחרון היא התראיינה לישראל היום ושיתפה בראיון על התקופה לפני החטיפה, על החוויות הקשות בשבי ועל הפעולות שהיא עושה לאחר שחרורה.
לדבריה, החלה לחוש תחושות רעות במסיבת פורים, כחצי שנה לפני החטיפה: "הייתה לי מועקה. הרגשתי שכל האושר הזה עומד להתפוצץ". כתגובה לתחושות, הלכה לבדיקות רבות מכיוון שהייתה בטוחה כי חטפה מחלה קשה אך לא נמצא דבר. ב-7 באוקטובר, כחצי שנה לאחר מכן, נחטפה לעזה.
"במנהרות זה נורא. האוויר טחוב ומסריח, וקשה היה לנשום"
"במנהרות זה נורא. היו כינים ופשפשים, וכל הזמן נעקצנו והתגרדנו. האוויר טחוב ומסריח, וקשה היה לנשום. הרצפה, התקרה והקירות היו מלאים לחות. המזרנים היו רטובים ועם עובש. היו ימים שלא שתינו כי המים היו מלוחים".
הריסות קיבוץ ניר עוז |, צילום: Chaim Goldberg,Flash90
כהן, המשיכה וסיפרה על המחסור במזון: "גם אוכל כמעט לא היה. לפעמים קיבלנו פיתה אחת עם קצת גבינה. במקרה היה לידנו מחסן להחזקת מזון, אז עשינו תורנויות של גניבת פיתות. גלגלנו אותן בתוך נייר ושמרנו בצד. מדי פעם ניגשנו וניקינו אותן מהעובש".
ספיר כהן: "כולנו משפחה אחת"
לאחר השחרור, כהן נעה בין קהילות יהודיות ברחבי העולם ומרצה להם על התקופה הקשה בשבי. לדבריה, כשחזרה לישראל האמינה שהיה שווה להיחטף אם התוצאה היא גיבוש העם, אבל מהר מאוד הפילוג חזר והיא הייתה עדה לאלימות ולשנאה בהפגנות וברשתות החברתיות. כהן הסתגרה במלון ולא יצאה ממנו במשך כחודשיים עד אשר הרימה את עצמה והחליטה לפעול על מנת להעביר מסר של אחדות. לסיכום, כהן הצהירה כי צריך לזכור ש"כולנו משפחה אחת".