כבר תשעה חודשים שהן מחזיקות את הבית. מבשלות, מכבסות, מקפיצות למסגרות, מנקות וגם עושות קידוש על היין בשבת. בין לבין הן דואגות לאחד שנמצא שם רחוק, מתפללות לשלומו ורק מקוות שיחזור כבר - אחרי שהחזיר את החטופים. הלוחמות בעורף לוחמות בשקט, לא בשדה הקרב, אבל למרות שהן ממש ממש עייפות הצלחנו לתפוס כמה מהן לשיחה קצרה.
אפרת ועודד זנטון הם הורים לארבעה ילדים המתגוררים באבן שמואל. אפרת היא מחנכת בחטיבת ביניים, ועודד - כרגע - הוא קצין חימוש בחטיבת אלכסנדרוני, גדוד 8101. עבר כל כך הרבה זמן מאז שבעלה יצא למלחמה, ואפרת כבר הפסיקה לספור. היא רק יודעת שעברו כבר יותר מ-225 ימים ומבטיחה להמשיך עד הניצחון - בתקווה שהיה מוחלט.
מה הכי קשה בזמנים שעודד במילואים?
"שאיש לא צפוי להיכנס בדלת אחרי 18:30. שהחבר הכי טוב שלי לא נמצא כאן כדי שנסגור את היום ונדבר על כל מיני. והכי קשה - תחושה כואבת שמסביב הכול נראה נורמלי, נגמרה המלחמה ורק אצלנו החיים נעצרו. סיסמת ה'יחד ננצח' נמחקה, ה'יחד' לא נשאר, לגבי 'ננצח' יש עוד תקווה".
סיטואציה מאתגרת שזכורה לך במיוחד?
"היו לי כאבים בחזה. סחבתי ארבעה ימים כי יש ילדים, עבודה ושגרה שצריך לנהל. בחמישי בלילה התפלתי מכאבים ופיניתי את עצמי לטרם. הרופא אמר שיש שריר תפוס ואין תרופה, רק משכך כאבים. 'שבועיים כאלה ואחר כך יעבור', הוא אמר. נו, למי אספר שכואב לי? למי אספר שאני בטרם ומה צפוי לי בשבועיים הבאים? מי ינהג איתי הביתה חזרה? הרופא באמת חושב שלא אנהג לעבודה עם הכדור שמרדים? חייבת לנהל שגרה. ובדרך הביתה חשבתי על השבת שאני צריכה להרים, הבישולים, הניקיון, כשלי קשה להניח את המפה הלבנה בעוד שבת שהוא חסר. בסוף לא ניקיתי וקניתי קצת אוכל, העיקר שננצח".
משפחת זנטון צילום: פרטי
מה אתם הכי אוהבים לעשות ביחד כשהוא חוזר?
"לנוח. הכל אותו הדבר, רק בנחת. יושבים על כוס קפה ומשלימים פערים. אי אפשר לתכנן שום דבר כי יש הרבה בלת"מים, אז נהנים מכאן ועכשיו. לא את כל האפטר אנחנו מעבירים יחד כי יש גם ילדים ועבודה, ובתור מורה אני לא יכולה לקחת יותר משני ימי חופש שאינם בלוח החופשות של התלמידים. אני חושבת שעם המשך המלחמה ולקראת שנת הלימודים הקרובה, משרד החינוך צריך למצוא את האפשרות לתת למורות 'נשות הצו 8' מקום וזמן לקבלת חוסן, לאפשר לקיחת חופש מידי פעם כשהבעל חוזר מהחזית. שבועות שלמים אני חסרה ובעלי חסר אותי, וכשהוא חוזר אין לי מענה לצורך הזה".
מה הכי נותן לך כוח בתקופה הזאת?
"הידיעה שאנחנו שותפים לדבר הגדול הזה שנקרא 'עם ישראל', שאנחנו שותפים בשימור הנצח של שרשרת הדורות בארץ שלנו ושמתאפשר לנו להיות שליחי מצווה במלחמה הזו. מרגש להיות חלק. מרגש שאנחנו מצליחים להראות לילדינו שהחינוך והערכים שלנו פוגשים מעשים ולא רק מילים גבוהות".