המלחמה המתנהלת העלתה שוב לדיון הציבורי בהלומי הקרב, ובשבוע שעבר הלוחם אלירן מזרחי ז"ל שקיבל צו 8 שני שם קץ לחייו. דרישת המשפחה להכיר בו כחלל צה"ל נענתה, ושמיר בניטה, לוחם בלבנון ופוסט-טראומטי הפעיל בפורום "יהלומי קרב", מסביר בשיחה עם "חדשות כיפה" על הסימנים המקדימים שניתן לזהות בנפגעי פוסט-טראומה ועל סיפורו של מזרחי.
-
עוד באותו נושאאב לארבעה שם קץ לחייו אחרי שיצא מעזה - במשפחה מבקשים קבורה צבאית
09/06/24 13:46
הימנעות מאירועים חברתיים, שמירה על קשר עם אנשי שהיו באותו האירוע, מצבי רוח משתנים וקיצוניים והתעקשות שהכל בסדר
ארבעת הסימנים הראשוניים של פוסט-טראומה הם הימנעות מאירועים חברתיים, שמירה על קשר עם אנשי שהיו באותו האירוע, מצבי רוח משתנים וקיצוניים והתעקשות שהכל בסדר; מסביר בניטה. "בהתחלה הנפגע לא מבין שמשהו לא בסדר, לוקח זמן עד שהוא אומר לעצמו 'יש פה מצב בעייתי'. אחרי שכבר מביני, נכנס לפעולה מחסום הבושה. איך יכול להיות שאני, הגבר המאצ'ו, שעשה מה שצריך לעשות, מתרגש מהדברים האלה? לא יכול להיות".
הפגנה למען הלומי הקרב, 2019, צילום: Flash90
"יש כשל מערכתי בהבנה מה זה טיפול, מה זה שיקום ומה זו מניעה. הקב"ן של צה"ל לא מדבר עם משרד הביטחון שאמון על הנושא", הוא אומר. "כבר בשנת 2000 אמר לי אחד המפקדים שהכי הערכתי: צה"ל יודע לשלוח אנשים לקרב אבל לא יודע איך להחזיר אותם מהקרב. אני לא אומר את כל הדברים האלה כדי לייאש, רק כדי להעלות מודעות ולשים את הנושא במרכז סדר היום".
חוסר הסנכרון בין צה"ל למשרד הביטחון
הכשל העיקרי של המערכת, לדברי בניטה, הוא הסנכרון בין צה"ל למשרד הביטחון. "קרתה לאלירן טראומה, אותם אנשים ששלחו אותו לקרב לא יודעים איך להחזיר אותו מהקרב ולהתמודד ולעבד את הטראומה ואז מתחילה להתפתח אצלו הפוסט-טראומה. בשלב הזה המערכות לא יודעות לדבר עם עצמן, ואז הוא מקבל צו 8 למקום שגרם לו לחוויה הזו בלי שום הכנה וליווי".
אלירן מזרחי ז"ל צילום: 27 א
בניטה מסביר מדוע לדעתו המדינה צריכה להכיר במזרחי כחלל צה"ל. "אלירן זו דוגמא לאדם שנפל בין המערכות. הוא השתחרר וכבר התחיל לטפל בעצמו. הצו שמגיע בנקודת הזמן הקריטית הזו מכניס אותו לטירוף מחדש. חוסר הקשר בין המערכות הוא הגורם למוות שלו, גם אם זה לא היה ביום מילואים ברמה הפורמלית. למה להתכחש לזה? למה לעשות עולל למשפחה?".
"נקטעה לו הנפש והחזירו אותו לגיהינום בכוח"
לסיום, בניטה מסביר כי הוא מתנגד למונח התאבדות בהקשר של פוסט-טראומה. "אני לא קורא לזה מתאבד, אני קורא לזה שנפלט לו הכדור. הוא ישב באוטו, וחשב וחשב וחשב מה הוא יעשה, איך הוא ימשיך את החיים. האם הוא ימשיך לגרום נזק למשפחה שלו. מתישהו בטעות נפלט לו כדור. הדילמה היא קשה, והלחץ הוא לא אנושי. זה פציעה שלא נראית, לא קיימת, אבל אנחנו מאמינים בנשמה. נקטעה לו הנפש והחזירו אותו לגיהינום בכוח".
(איציק סעידיאן: "אשמיע את קול פצועי צה"ל")