אף פעם לא חיבבתי את ההגדרה "ספר חובה" מפני שאני מאמינה שלכל אחד יש סגנון קריאה אחר, ובעוד ספר אחד ירגש ויטלטל אותי הוא יכול לשעמם לגמרי אדם אחר. ובכל זאת, יש ספרים כאלו שלא יוצאים לי מהראש, שנשארים איתי זמן ארוך אחרי שסיימתי לקרוא אותם וגורמים לי לחשוב על התוכן ועל המהות, ובעיקר עושים לי חשק להמליץ לכל מי שאני רק יכולה לקרוא אותם גם. הנה שלושה ספרים כאלה.
-
עוד באותו נושא4 ספרי מתח של הרלן קובן שתהיו חייבים לקחת אתכם לכל מקום
19/02/24 14:28
המטופלת השקטה
אלכס מיכאלידס
זה יכול היה להיות ספר מתח רגיל (ומעולה), אבל הוא פשוט הרבה יותר מזה. הכתיבה של אלכס מיכאלידס סוחפת מהעמוד הראשון ועד האחרון ושואבת לתוך הספר בצורה שלא ניתן להתנתק ממנו עד שמסיימים. הטוויסט המטורף בסיום העלילה הוא לא רק בונוס מהנה וקליימקס מרגש לקורא, אלא גם מהלך מפליא שמשאיר אותו עם תובנות פסיכולוגיות והרהורים גם אחרי הקריאה.
תקציר על גב הספר: החיים של אלישה ברנסון נראים מושלמים. היא ציירת מפורסמת שנשואה לצלם אופנה מבוקש ומתגוררת בבית מידות בעל חלונות גדולים שנשקפים אל פארק באחד האזורים הנחשקים ביותר בלונדון. ערב אחד חוזר בעלה מאוחר מהעבודה, ואלישה יורה בו חמש פעמים בפנים, ומאותו רגע לא מוציאה מילה מהפה.
סירובה לדבר, או להעניק הסבר כלשהו למעשה, הופך את הטרגדיה המשפחתית לדבר מה גדול בהרבה, לפרשה שמציתה את דמיונו של הציבור והופכת את אלישה לדמות ידועה לשמצה. מחירי הציורים שלה מרקיעים שחקים, והיא, "המטופלת השקטה", מוסתרת מעיני הציבור והצהובונים בבית חולים פסיכיאטרי בצפון לונדון.
תיאו פייבר הוא פסיכולוג משפטי שחיכה זמן רב להזדמנות לעבוד עם אלישה. הוא נחוש לגרום לה לדבר ולחשוף את הסיבה שבגללה ירתה בבעלה, והנחישות הזאת מובילה אותו למסע מפותל לחקר מניעיו שלו – ולחיפוש אחר האמת שמאיים לכלות אותו.
המטופלת השקטה צילום: עברית
ללכת בדרכך
ג'וג'ו מויס
יכול להיות שצפיתם בעיבוד המרגש לסרט וכעת אתם בטוחים שאין לכם כל סיבה לקרוא את הספר, אבל אתם לגמרי טועים. "ללכת בדרכך" הוא מסוג הספרים שמשנים חיים, שגורמים לך לקבל פרספקטיבה חדשה על החיים, ממש האח הקטן של "שומרת אחותי" (ג'ודי פיקו). הסרט אמנם סוחט דמעות, אבל הספר עוד יותר. כאן תיכנסו למחשבות הכי אפלות של ויל טריינר ותכירו באמת את לואיזה קלרק. מומלץ לקרוא פעמיים - בפעם הראשונה כדי לבכות ובפעם השנייה כדי להבין.
תקציר על גב הספר:
"ואם הייתי אומר לך שאני לא רוצה שתהיי כאן?"
"אתה לא המעסיק שלי. אמא שלך המעסיקה שלי. ועד שהיא לא תגיד לי שהיא לא רוצה אותי כאן יותר, אני נשארת. לא כי אכפת לי ממך במיוחד, או כי אני אוהבת את התפקיד המחורבן הזה או רוצה לשנות לך את החיים כך או אחרת, אלא כי אני זקוקה לכסף. בסדר? אני ממש זקוקה לכסף".
הבעתו של ויל טריינר לא השתנתה בהרבה כלפי חוץ, אבל חשבתי שאני מזהה תדהמה, כאילו אינו מורגל בכך שמישהו חולק על דעתו. נו טוב, חשבתי כשהתחלתי להפנים את מעשי. הפעם באמת אכלתי אותה. אבל ויל רק בהה בי זמן מה, וכשלא הסטתי את מבטי פלט נשיפה קצרה כעומד לומר משהו לא נעים ."בסדר," אמר וסובב את כיסא הגלגלים, ובהמיה חרישית הוא הסתלק.
ללואיזה קלרק אין ברירה: בית הקפה שבו עבדה סגר את שעריו בהתראה קצרה, ובהיותה המפרנסת היחידה במשפחתה היא נאלצת לקבל על עצמה את העבודה האחת המוצעת לה: לטפל בגבר צעיר שנותר משותק בארבע גפיו לאחר תאונת דרכים.
ללכת בדרכך מדגים בדיוק כיצד הפכה ג'וג'ו מויס לאחת הסופרות האהובות בעולם: בכתיבה לא מתאמצת היא בוראת עלילות שכמעט נקראות מעצמן, גיבוריה חודרים אל הלב וסיפוריה מעלים שאלות שהקוראים אינם יכולים שלא להפנותן כלפי עצמם: מהו הדבר ששווה לחיות למענו? האם ישנם חיים שלא ראוי לחיותם? וזכותו של מי להחליט על זה?
ללכת בדרכך צילום: עברית
טירת הזכוכית
ג'אנט וולס
כשקראתי את "טירת הזכוכית" לראשונה אמנם בכיתי הרבה והזדעזעתי במקומות הנכונים אבל משהו בסיפור הנוראי הרגיש לי מוקצן ומנותק מהמציאות, כי אין סיכוי שילדה באמת תעבור חיים כאלה. כשגיליתי שמדובר בסיפור אמיתי, על חייה של הסופרת, הייתי חייבת לקרוא אותו שוב מזווית אחרת. סיפור קורע לב על מציאות חיים בלתי נתפסת, שמלמד כמה כאב יש בעולם, וכמה עוצמה לצידו.
תקציר על גב הספר: טירת הזכוכית הוא סיפור מדהים, לעיתים מזעזע, אך תמיד נוגע ללב - על אהבה ללא תנאים של משפחה, שלמרות הפגמים העמוקים שלה מצליחה לטעות בקרב ילדיה נחישות, אומץ ויכולות מפתיעות לעצב את עולמם בתנאים בלתי רגילים.
זהו סיפור ילדותה הלא ייאמן של הסופרת ג'אנט וולס, בת לצמד הורים משכילים ומופרעים, שהתעקשו לחיות ולגדל את ארבעת ילדיהם מחוץ לתלם. השקפת עולמם החתרנית ועקשנותם היו לקללה ולברכה של הילדים.
זו היתה משפחה של נוודים במדבריות של מערב ארצות-הברית. כשהאב הכריזמטי לא היה שיכור או אלים, הוא הצית את דמיונם של ילדיו, חשף אותם לסודות הפיזיקה, האסטרונומיה והגיאולוגיה אך מעל הכול לימד אותם לחבוק את החיים ללא פחד. האם, שהייתה מכורה לריגושים, העדיפה להתמסר לאהבתה הגדולה ולצייר ציורים שיזכו לחיי נצח (מה שלא קרה) במקום לבשל ארוחה שתחוסל תוך דקות ספורות.
בכל פעם שהכסף אזל, הנושים דחקו והרומנטיקה דעכה, עקרה המשפחה באישון לילה לעיירה חדשה, שגם בה ניסה האב בכל דרך לברוח מהתחייבותיו. האם, שנותרה שוות נפש וחיה בעולמה, הותירה את הילדים עזובים לנפשם. בנחישות מעוררת השתאות תמכו הילדים זה בזה עד שהצליחו לגייס כוחות, לעזוב את הבית ולבנות חיים עצמאיים.
סיפורה מעורר ההשראה של וולס, שסחף מיליוני קוראים בעולם כולו, זכה להצלחה רבה לא רק בשל האומץ והאינטליגנציה שבו היא מספרת אותו, אלא לא פחות בשל האופן החומל שבו היא מתארת את הוריה והשאלות שהיא מעוררת על הגדרות הטוב והרע בהורות ומשפחה.
טירת הזכוכית צילום: עברית