חודש בדיוק לאחר ליל הסדר, מציינים היום (ד') את חג פסח שני, שנועד במקור לאלו שלא היו יכולים להקריב את קורבן הפסח במועדו, בין אם בגלל טומאה או מפאת המרחק מירושלים. בעבר, מי שחגג את פסח שני, אימץ את כל מנהגי החג בדיוק כפי שנוהגים בערב פסח, כולל האיסור באכילת חמץ. כיום, נהוג לציין את החג כאשר לחלק מהעדות מנהגים שונים לגביו. פסח שני נחשב גם כיום חגם של אלו הממתינים להזדמנות שנייה, שנבצר מהם לחגוג או לקיים את פסח במועדו המקורי, ולכן יום זה נחשב כבעל מסוגלות ויום של רחמים גדולים לבקשות ותפילות.
המקור לחג ב"מגילת תענית"
ב"מגילת תענית", קובץ המרכז 35 חגים יהודיים שנכתב בשלהי בית שני, מוזכר פסח שני כ"יום טוב", כזה שאין להתענות או להספיד בו וחל על כל ישראל. מקור זה הוא שגרם לכך שרבים בעם ישראל לא אומרים תחנון ביום זה.
פסח שני נחשב ליום שמח
כיום, מאחר ואין בית מקדש ואין ביכולתינו להקריב קורבנות, ישנם שני מנהגים עיקריים לציון יום זה. הראשון הוא כאמור, אי אמירת תחנון, יום י"ד באייר נחשב כיום שמח ולא אומרים במהלך התפילות את קטעי ה"תחנון".
אכילת מצה בפסח שני
יש הנוהגים לאכול מצה בפסח שני, זכר לאותו חג עתיק שכבר לא קיים בימינו. אשכנזים מקפידים ליטול ידיים ולברך המוציא וברכת המזון על אכילת מצה, ואילו בני עדות המזרח נוהגים לברך ברכת מזונות ומעין שלוש על אכילת מצה.
ישנן חסידויות שנוהגות ביום זה לערוך טיש מיוחד המציין את חג פסח שני, הטיש נערך בראשות האדמו"ר שמקיים במהלכו את סימני ליל הסדר כולל ארבע כוסות, מצה ומרור. בחסידויות מסויימות מרבים החסידים לשיר ולשמוח ביום זה.