יהונתן אחי
עבר כל כך הרבה זמן מאז שהלכת, כמעט ארבעה חודשים שאני לא מפסיקה לחכות או יותר נכון לצפות
לדפיקה בדלת ולחיוך הרחב שלך, לעניים המאירות, לאיזה משחק טוב או סתם צחוקים בערב שבת
כמה שאני מתגעגעת לתחושת אושר שאמא אומרת שאתם מגיעים לשבת.
-
עוד באותו נושאמרגש עד דמעות: ברית המילה לבנו של חלל צה"ל יהונתן לובר ז"ל
07/03/24 16:47
אתה יודע? בדיוק כשעמדת להכנס לעזה, התקשרת לאמא ואבא אמרת להם בקול כל כך נרגש "הכניסו אותי! אני נכנס לעזה" ואחר כך עוד המשכת וסיפרת איך שנלחמת עם המפקד שיתנו לך להיכנס גם. אני ישבתי בספסל האחורי של הרכב, מזילה דמעה אחת של גאווה באח שלי, שמסור כל כך לארץ ישראל ואוהב אותה כלך כל ודמעה אחת של פחד שאולי, אולי זאת הפעם האחרונה שאשמע אותך, אחרי כמה דקות אמרתי לך "יהונתן שמור על עצמך".
אבל לך היה חשוב לשמור על המדינה, להציל את כל החטופים. לדאוג שיהיה בטוח פה לחיות, לבלות, לטייל ולשמוח בארץ שלנו ולכן, לכן רצת קדימה בגבורה אמיתית, ברצון להגן ולשמור עלינו.
רעות עם אחיה יהונתן ז"ל צילום: ללא
אבל אני? אני תקועה באותו לופ כבר כמעט ארבעה חודשים:
אני קמה בבוקר
ואתה עדיין נהרג
ואני מצחצחת שיניים
ואתה עדיין נהרג
ואני מתפללת
ואתה עדיין נהרג
ואני מפספסת את האוטובוס
ואתה עדיין נהרג
ואני נכנסת לשיעור
ואתה עדיין נהרג
ואני צוחקת
ואתה עדיין נהרג
ואני מדברת עם חברה
ואתה עדיין נהרג
ואני מכבה את הטלפון והולכת לישון
ואתה? אתה עדיין נהרג.
וכל יום אני מחכה לעוד שיחה,לעוד חיבוק, או אפילו חיוך אוהב,
לעוד תחושה של רוגע ושייכות.
יהונתן אני מבטיחה לך, מבטיחה שאני אמשיך הלאה, שאני אשמח, אצחק, אוהב ואמשיך לטייל ולאהוב את הארץ כמו שאתה אהבת. אוהבת אותך אח שלי המתוק, אוהבת ולא מפסיקה להתגעגע אליך.