רס"ן משה לייטר ז"ל מקיבוץ עין צורים נפל בשבוע שעבר בעת לחימה בצפון רצועת עזה. לייטר הותיר אחריו אישה ושישה ילדים. בריאיון שנערך ברדיו 103FM עם אביו, יחיאל לייטר, הוא מספר על התחושות מאז קבלת הבשורה הקשה על נפילת בנו.
הלוויתו של רס"ן (מיל') משה ידידיה לייטר ז"ל, צילום: פלאש 90
"שלומי כשלום עמי. אני יכול לשתף אתכם בשתי התובנות שאני משתף את כל מי שמבקר באוהל הניחומים, התובנה הראשונה היא שאנחנו ברגעים מכוננים של המדינה, שזו אכן תקומה חדשה, לא שונה בהרבה מתש"ח, ואני לא חושב שאני מפליג באמירה הזאת. אם חס וחלילה מדינת ישראל לא הייתה קמה בתש"ח, התמונה שהייתה נצרבת על לוח ליבנו היא הייתה של הילד בגטו ורשה עם ידיו מורמות מעלה. זו למעשה הייתה הכנעה של 2000 שנות גלות, והנה באה מדינת ישראל ולקחה את הידיים של הילד הזה בגטו ורשה ושמה בידיים נשק".
יחיאל לייטר: "מדובר באחדות עם ישראל שלא הייתה"
לייטר מסביר כי כעם, שינינו את המגמות של כל ההיסטוריה היהודית. הוא מוסיף בהמשך כי: "אם חס וחלילה משה ידידיה בני לא היה הולך בראש החוד לבית חאנון, התמונות שהיו נצרבות על לוח ליבנו העכשווי, היו התמונות של בארי ובזה מדובר במלחמה קיומית, כי אם אין רוח, אין עם. כל יום נוסף שאנחנו מחסלים מחבלים והורגים את הבסיס של הרוע שיוצא מהמקום הזה, המקולל, אנחנו מוחקים את התמונות של בארי מהתודעה הלאומית שלנו".
תובנה שנייה, שאת האחדות הזאת, אם לא נשכיל לשמר ולטפח ביום שאחרי שוך הקרבות, אז זה לא יהיה ניצחון אמיתי... אני ירדתי לשטח האימון כדי לברך את בני לפני שהוא נכנס לעזה. שמתי את ידיי על ראשו, בזמן שחיכיתי לו ראיתי את החיילים שלו, ראיתי מי אלה 130 אחוז ההתייצבות. ראיתי את החבר'ה שבאו מהקיבוצים, ראיתי את החבר'ה שבאו מההתנחלויות, לא היו הבדלים ביניהם - זה עם הכיפה של נחמן וזה עם הקוקו, אלה עם הציציות ואלה עם כתובות הקעקע".
תובנה שלישית, הרבה מדובר על תמונת הניצחון, היא צריכה להיות לא רק תמונה, זה צריך להיות ניצחון שהבחור השיכור בג'קרטה יודע שעם ישראל מחץ את חמאס, שאין יותר חמאס".
"יש מבחר קונספציות שקרסו"
לייטר מתייחס גם לנושא שמדובר בחברה הישראלית לאחרונה: "מדברים על קונספציה שקרסה, זו לא קונספציה שקרסה, יש מבחר קונספציות שקרסו. אני חושב שהייתה פה הרבה פלגנות פנימית.
"יחד עם זאת יש זרמים בתוך העם שהם בריאים מאוד - חרדים שמזדהים יותר ויותר עם המדינה, אנשי שמאל שקמו כדי להגן על המדינה בחירוף נפש, מפני מה שהם תרגמו כאיום. אני מאוד התעודדתי... אני רוצה לשים את העניין הפרסונלי, האינטריגות, הפוליטיקות הקטנות, ההקנטות, השנאות והכנעות. בואו ננהל ויכוח אידאולוגי", הוסיף לייטר.
"נצטרך לנהל את הוויכוח בצורה אחרת, של אחים"
לייטר סיכם בנימה אופטימית: "חס וחלילה שנוותר על ויכוחים אידאולוגיים, אבל יש דרך והתעוררנו למצב חדש שבו אנחנו נוכל, נצטרך, לנהל את הוויכוח בצורה אחרת, של אחים, של משפחה ושנעשה זאת ושמי שלא יהיה מוכן לעשות זאת - יעוף. הדור הזה שמחרפים את נפשם עכשיו כשיחזרו מעזה, הם לא ייתנו לנהל ויכוח אחר כך, כי הם חיים יחד בתוך עזה, מחרפים את נפשם ולא ייתנו למישהו להפר את האחדות שהם יוצרים כרגע בעם".