הרב עידו פכטר כתב שהוא מסופק עד כמה מינוי הרבנית באמת יוביל לשינוי בהנהגה הקהילתית בבית הכנסת. וטעמו הוא מפני שאין באמת שוויון בשותפות של הנשים בטקסי התפילה וקריאת התורה. הוא רואה בעובדה שנשים פטורות מן המצוות שחבר ממוצע בקהילה מחויב בו משהו שיוצר ניכור וסתירה פנימית עמוקה ולכן הוא טוען למסקנה שהמינוי הזה מאולץ ולא טבעי וספק אם יחולל מהפכה.
מינוי הרבנית מרילי | "מסופק עד כמה זה באמת יוביל לשינוי בהנהגה"
לדעתי נקודת המוצא של הרב עידו שגויה מיסודה. אם אכן בשורת הנשים הרבניות היא להוסיף עוד "רבנים" עם כיסוי ראש להנהגה הקהילתית הרוחנית, אני לא רואה בזה שום מעלה ואולי אפילו חיסרון. גם כך אנחנו נמצאים ב"אינפלציה" של רבנים ומה לנו להוסיף עוד מתחרות על מספר המקומות ההולך ומצטמצם?
לטעמי, הבשורה האמיתית של שותפות נשית בהנהגה הרוחנית קהילתית היא שיש להם באמת מה להוסיף מהמקום הייחודי שלהם כנשים העוסקות בתורה ובהלכה.
האם אנחנו שכבר רגילים לעשות את המצוות הללו שנשים פטורות מהן, כ"מצות אנשים מלומדה" מצליחים להשפיע על ה"שחיקה" בקיום המצוות? אולי דווקא אלו שמקיימות את המצוות הללו מתוך רצון כן וחיבור עמוק ולא מתוך כורח, יצליחו להשפיע במקום שבו רבים מהרבנים לא מצליחים?
כמה מאיתנו עם יד הלב מצליחים להשפיע על התפילה הקהילתית? על הדיבורים במהלך התפילה או אפילו ה"אורך" שלה? אולי דווקא מבט שונה חדש ורענן הנובע מנקודת מוצא אחרת לחלוטין יצליח היכן שאנחנו מתקשים להצליח?
ומה עם הנוער? האם ההשפעה שלנו על בנות הקהילה לא לוקה בחסר מטעמים מובנים? ואפילו אצל בני הקהילה יש בהחלט ממד נוסף שדווקא רבנית תוכל לממש אותו.
אני מחפש את הנקודה הזו שחסרה כל כך בהנהגה שלנו, את המבט האימהי הנשי, שיכול להוסיף רבות לגיבוש אנשי הקהילה, לשימת הלב האינטואיציה והרגישות שרק אישה תוכל לראות.
אמנם, אני סבור שהמודל המוצלח ביותר הוא של הנהגה משותפת שבה יבואו שני הצדדים לידי ביטוי, אולם אין ספק שיש במינוי הזה בשורה משמעותית כחלק מההתקדמות האדירה שבו החלק שהיה חסר לנו כל כך בעולם התורה והרבנות הקהילתית הולך ומתעורר.
ובמקום שבו אחרים מחפשים "שוויון" אני מחפש "חידוש" ו"התעוררות", זו הבשורה האמיתית של המינוי הזה, ואני תקוה שהרבנית שירה תצליח בתפקידה ותממש את החזון של רבנות "שלימה" הכוללת את עובדי ועובדות ה' גם יחד.
הרב אשר סבג. רב קהילה בראשל"צ וחבר הנהלה בארגון צהר.