גם הפעם אנו עוסקים בנזקי שכנים. והפעם, עינינו נשואות לדירותיהם של מר ליבוביץ וגברת יעקובסון, השוכנות זו לצד זו בבנין קומות.
לפני מספר שנים החליטו כל הדיירים לאפשר הרחבה של כל דירה על שטחים משותפים של התושבים, ואכן הרחיבו בפועל את דירותיהם. מר ליבוביץ פתח חלון בקיר של חלק ההרחבה, הנמצא בזווית ישרה לחלון של מטבחו של גברת יעקובסון, ודרכו יכול מר ליבוביץ להסתכל בקלות למטבחו של גברת יעקובסון.
יש לציין, שלמר ליבוביץ ישנו חלון אחר, בסלון שלו הקיים מאז בניית הבניין, וגם ממנו ניתן להסתכל לתוך המטבח של גברת יעקובסון, ואף לחלקים אחרים של הדירה, אבל ההסתכלות משם דורשת מאמץ, והיא פחות מטרידה, הואיל ומדובר בחלון רחוק יותר מהמטבח של גברת יעקובסון.
גברת יעקובסון פנתה לבית הדין על מנת שידרוש ממר ליבוביץ לסתום את החלון. היא טוענת שמעולם לא הסכימה לפתיחת החלון, והחלון המדובר מפריע לה מאוד משום שהיא מרגישה כל הזמן שמר ליבוביץ ממש נמצא במטבחה.
בית הדין חייב את מר ליבוביץ לסתום את החלון, על מנת למנוע היזק ראייה. גברת ליבוביץ אינה חייבת לפצות אותו על ההוצאות שהוציא לפתיחת החלון או לסתימתו.
נימוקי פסק הדין: היסוד ההלכתי שעליו בנויה התביעה הוא, דין היזק ראיה. משמעותו של דין זה היא, שכאשר אחד השכנים יכול להסתכל לתוך רשותו של שכן אחר דרך חלון וכדומה, הרי הוא פוגע בפרטיות של אותו שכן, ומונע ממנו לעשות שימושים שהצניעות יפה להם, באותו שטח. פגיעה זו נחשבת כנזק, ולכן יכול השכן הניזוק לחייב את השכן המסתכל לסתום את החלון.
בדרך כלל, כאשר אחד השכנים יכול להסתכל לתוך דירת שכנו דרך חלון וכדומה, הוא יכול להוסיף חלון נוסף, כאשר אין בשני משום אפשרות לראות יותר מאשר דרך החלון הראשון (כפי שעולה מדברי השולחן ערוך חושן משפט סימן קנד סעיף ג).
בנדון דידן, החלון שעליו דנים הצדדים אינו מאפשר לראות חלק מדירתה של גברת יעקובסון שלא היה אפשר לראות מהחלון שבסלון. אולם, הוא נמצא בנקודה כזו, שהיא מרגישה כל הזמן שמר ליבוביץ יכול להסתכל, וממילא היא מרגישה תמיד שלא בנוח כאשר היא נמצאת בביתה שלה. בית הדין חידש, שאף על פי שאין כאן תוספת בשטח שאותו יכול המזיק לראות, הרי שיש בוודאי תוספת בהפרעה שהחלון החדש גורם לניזק.
כיוון שמר ליבוביץ הוא המזיק, קבע בית הדין שהוא זה שמחוייב בכל העלויות הדרושות לסתימת החלון.
הרב יואב שטרנברג חבר בגזית, איגוד בתי הדין לענייני ממונות