שעת מבחן

בתוך עשור הכפיל החינוך החרדי את עצמו פי שלוש וחצי. גם כוחן של המפלגות החרדיות הולך וגדל בעשרות השנים האחרונות. לעומת זאת החינוך הממלכתי דתי, ועימו המפלגות הדתיות-לאומיות כמעט שאינם גדלים, למרות הילודה גבוהה. לאן נעלמים אלפי ילדים? המחקרים מצביעים על זליגה מתמדת מן החינוך הממלכתי-דתי אל החינוך החרדי. הורים ששירתו בצבא, עובדים לפרנסתם ומחזיקים בדעות ימניות בכל הקשור לביטחון ישראל - מעדיפים לשלוח את הילדים שלהם לחינוך חרדי לגווניו.

מדוע? מה גורם להורים שאורח חייהם ציוני-דתי לכל דבר ועניין, לבחור בחינוך החרדי? לעניות דעתי התשובה העיקרית לכך היא התחושה שהדרך של הציונות-הדתית היא פשרה. סוג של בינוניות שפוסחת על שני הסעיפים, יושבת העל הגדר ומפחדת להחליט מי היא. ואנשים לא רוצים להיות בינוניים, ובטח לא רוצים לחנך את הבן או הבת שלהם לכך.

הנה סיפור טרי שמדגים את התופעה: רק השבוע שוחחתי עם חבר שלי, בוגר מכינה, ששירת כמפקד צוות באגוז. הוא סיפר על התחזקות מתמדת בלימוד תורה וקיום מצוות, אבל הדגיש: "אני אף פעם לא אהיה דתי אמיתי, כמו החרדים, כזה שיושב ולומד תורה כל היום". כל כך התאכזבתי. הרי למדת 12 שנה במוסדות ציוניים-דתיים, ועוד שנה של תורה במכינה, ואתה עדיין רואה בדרך המשלבת תורת עם דרך-ארץ פשרנות ובינוניות? אתה עדיין מאמין שרצון ה הוא שכולם ישבו וילמדו תורה ולא ישרתו בצה"ל, יתפרנסו מן הצדקה ולא יעסקו בפיתוח הכלכלה?! איך לבחור פיקח כמוך עדיין לא נפל האסימון?! דרכה של הציונות הדתית היא הדרך השלימה, הכללית והמאוזנת.

האחריות לתיקון המדינה והעם מחייבת שנצמיח אנשי קודש שיוכלו להשפיע ולשפר באקדמיה, בכלכלה, בביטחון, וכן, גם בכל מוסדות השלטון. את כוחה המהפכני של תורת הרב קוק, המורכבת ופשוטה כאחד, הבנתי בזכות חבר מהמילואים (שמאלני אדוק). עשינו קו בגזרת תפוח ושוחחנו על הרבה נושאים, ולפתע הוא אמר לי: "מהחרדים אני לא מפחד, הם לא באמת מסוגלים לשנות את המדינה. אבל אתם, הדתיים הלאומיים, אתם משרתים בסדיר ובמילואים, משתלבים באוניברסיטאות ובכל מקום, אתם משכילים ומדברים בהיגיון - אתם עלולים להנהיג את המדינה".

היום קל יותר להבין את זה: בבתי המדרש של הציונות הדתית צומחת המנהיגות הבאה של עם ישראל ומדינת ישראל. מנהיגות שמתמסרת לטובת כלל ישראל ולא מצטמצמת לאינטרסים של המגזר הפרטי. מנהיגות שמכבדת גדולי תורה מכל הזרמים ורואה את מעלתו של כל אחד מהם. מנהיגות שמבינה היטב את הצורך באנשי רוח ובאנשי מעשה. כזו שיודעת להכיל את המורכבות של שמירה על פך השמן הטהור עם חכמה בגויים תאמין.

את הדרך הזאת מתקיף אהוד ברק, והרב אליעזר מלמד הוא רק המוצב הקדמי שחוטף את האש. ההתמקדות ברב נובעת מן הפופולאריות של הטור רביבים בעיתון בשבע, המחולק לכשלוש מאות אלף קוראים מדי שבוע. הרב שמחנך עשרות שנים ללימוד תורה ולמצוות השירות בצבא, לשילוב תורה ומדע ולישוב הארץ. אם היו מצליחים להכניע את המעוז של הרב מלמד האש הייתה מועברת לייעד הבא. אולי היו מנסים לכפות על ישיבת הסדר ללמד את מורשת רבין. אולי להכריח איזו ישיבה גבוהה ללמד תנ"ך בגובה העיניים ומחקר של רבדים בתלמוד.

מעשהו של אהוד ברק הוא פגיעה חמורה בכבוד הרבנים, המייצגים את הקדוש והיקר ביותר. את התורה. זו שעת מבחן לכל יהודי במדינת ישראל, ובפרט לציבור הדתי לאומי. אם חפצי חיים אנחנו, עלינו לעמוד על כבוד התורה שלנו. לא להסכים שפוליטיקאי זמני ינסה לחלל את תורת הנצח. גַּם מִתְרַפֶּה בִמְלַאכְתּוֹ אָח הוּא לְבַעַל מַשְׁחִית. מי שבוחר לפחד ולשתוק היום, אל יתפלא אם יגלה עצמו מחר באותו מצב בדיוק.

חז"ל מספרים שבמשך שלוש שנים ושמונה חודשים לא התקוממה אף משפחה נגד הגזירה שכל כלה תיבעל להגמון תחילה. עד שקמה כלה חשמונאית אחת, כזו שדם מנהיגים זורם בעורקיה - וסירבה להיות מושפלת. הרב זצ"ל כתב: הברק האלוקי שבנשמת חשמונאים נתפוצץ לניצוצות, כשיתקבצו כולם לאבוקה אחת, ישוב להיגלות. בישיבת הר ברכה ימשיכו ללמוד וללמד תורה, בעומק ובגדלות. בשם ה נעשה ונצליח.

הרב יגאל ללום מלמד בישיבת הר ברכה, בראשותו של הרב אליעזר מלמד