השבוע נפל דבר בישראל. בג"צ הוכיח את כוחו בעימות מול קבוצת הורים אשכנזים בעמנואל והכניס אותם לכלא על שלא הסכימו ללמוד באותו מוסד עם בנות ספרדיות. את פסק בג"צ צריך לקיים, אך במקרה זה השאלה "מי צודק?" איננה רלוונטית. כולנו הפסדנו, יותר מזה - בג"צ הפסיד.
השבוע קיבלנו שיעור באזרחות כיצד לא פותרים בעיה חברתית במדינה דמוקרטית. כיצד הצודק איננו חכם. בג"צ הוכיח את כוחו להכניס לכלא הורים מעיירה קטנה בשומרון על שלא מילאו את צו בית המשפט. ומה יצא לנו, למדינת ישראל הדמוקרטית? הרי אותם הורים לא רק שלא ישנו את דעתם, אלא, בגיבוי של החרדים כולם, אף יצאו מחוזקים. הם כבר ימצאו את הדרך להוריד את בג"צ מעל גבם.
מה קרה לשכל הישר? מדוע בעימותים כלכליים או מסחריים פונים קודם לגישור ופה בית המשפט החליט ללמד אותם לקח? השכל הישר היה מביא את הצדדים הנוגעים בדבר לפתרונות מעשיים וברי ביצוע. אמנם תהליך הגישור עשוי להימשך זמן מרובה, ודורש תהליכים של הבנה והסכמה, אבל התוצאה הצפויה אחר הליך כזה תהיה אפקטיבית הרבה יותר מזו שהתקבלה בעימות זה.
בעיות חברתיות בין פלגים באוכלוסיה לא נפתרים דרך מסדרונות בתי המשפט. כח החוק והודרת ידיים בבתי המשפט אינם הדרך לגשר בין קבוצות בחברה הישראלית. אפילו נשיא בית משפט העליון פרופ אהרון ברק הקים וועדה ציבורית בעימות מול החרדים ברחוב בר אילן, זאת למרות שיכל בכח הפסיקה להחליט כראות עניו.
מה קרה ברחוב החרדי? בג"צ גרם לציבור החרדי להתאחד ולהתחזק מול תפיסה של איום מגורם חיצוני עוין- שלטון החוק של מדינת ישראל. המאבק של בית הספר בעמנואל מתגמד מול עימות מיותר בשאלה מי יותר חשוב חוקי המדינה או חוקי התורה. מדוע להביא את השאלה לעימות זה במקום לשאול כיצד משתלבים הדברים? איך יוצרים הבנה בין ודיאלוג בין הצדדים?
עלינו להביא את ראשי הציבור החרדי, דרך נציגיו הפוליטיים והרבניים, לשבת עם ראשי מערכת החינוך ולמצוא דרכים מקובלות למערכת חינוך שתהיה מקובלת על כולם. הידברות צריכה להיות מילת המפתח. בג"צ גרם לכך שעבודת הגישור תהיה קשה ומורכבת הרבה יותר.
אילן גאל-דור הוא מנכ"ל עמותת גשר