זה התחיל כשאשתי מצאה אותי כשהראש שלי תקוע בתוך ערמה של עיתונים. מראה לא מלבב במיוחד, פוזה של בת יענה שחיפשה משהו יותר טוב מחול לתקוע בו את הראש. “הכל בסדר?” היא שאלה. הסברתי לה בנחת ובסבלנות שלא קרה לי שום דבר, הכל כשורה, אני בסך הכל מחפש את העיתון שכתבו בו מתי הבחירות. “זה הכל?” היא השיבה. “אז למה אתה לא מחפש פשוט באינטרנט?”
לא הייתה לי תשובה משכנעת לשאלה הזאת, מלבד העובדה שהראש הפרימיטיבי שלי לא חשב על זה (אולי העובדה שהוא היה תקוע בתוך ערמת עיתונים ישנים הקשתה על יכולת החשיבה שלו), אז הלכתי לחפש באינטרנט. לא ברור איך פספסתי דבר כזה, אבל כנראה כתבו מתישהו שמקדימים את הבחירות, ורק אני לא שמתי לב. עובדה, כולם מדברים על זה. כמעט כמו על הדרת נשים. ציפי לבני ושאול מופז מתחרים על תפקיד מועמד קדימה לראשות הממשלה, יאיר לפיד מחמם מנועים, נועם שליט מצטרף למפלגת העבודה, בליכוד מריצים שמועות על הצנחה של אהוד בקר למפלגה, אפילו במגזר הדתי כבר מתחילים להתכונן. כלומר, מפנטזים שוב על רשימה מאוחדת שלא תתפרק אחרי יומיים, מתחילים להציע דמויות מפתח שיכולות לעמוד בראש הרשימה המשותפת, ובמקביל נערכים לפריימריז של הבית היהודי - מפד"ל בפני עצמה. כל הסימנים האלה מעידים בפירוש על כך שהקדימו את הבחירות, ואף אחד לא סיפר לי על כך.
עכשיו נשאר רק לחפש מה התאריך של הבחירות המיועדות, מתי זה יוצא. לא שזה כזה משנה, פשוט צריך לוודא שלא נקבע איזה אירוע משפחתי בדיוק באותו יום, וזה יגרום לנו לכמה פדיחות. גם כדאי לדעת מתי מתוכנן יום שבתון, לסמן אותו ביומן ולנזק לשם את כל הדברים שצריך לעשות ואין מתי לעשות אותם. מן הסתם כתבו על זה בכל העיתונים ובכל האתרים, אבל רגע אחרי כן חרדי דרך בטעות על נעל של אישה באוטובוס וזה דחק אחורה את כל שאר האייטמים.
נכנסתי לגוגל, בחרתי באפשרות לחפש חדשות, והקלדתי לתומי את המילה "בחירות". אחרי שחיכיתי במשך כחצי דקה - זמן המתנה אינסופי במונחי הזמן של גוגל - קיבלתי הודעת שגיאה נזעמת: “פקודת חיפוש בלתי חוקית, החיפוש לא הושלם עקב כמות אסטרונומית בלתי נתפסת של תוצאות, פעולה מטורפת לחלוטין, נראה אותך אוסף מכל אתרי החדשות מילה שמופיעה שם כל כך הרבה פעמים, חתיכת מנוול.” הוא שאמרתי: יש בחירות, ורק ממני המידע הזה חמק עד כה. אחרת, אין סיבה שהמושג הזה יככב בחדשות, למה לדבר על בחירות כשאין שום דבר כזה באופק?
ובכל זאת, לא הצלחתי לאתר את הידיעה על הקדמת הבחירות, שלא לדבר על מועדן. אז אולי זה לא קרה. נראה קצת מוזר, אבל אולי סתם כולם לחוצים לקראת מערכת הבחירות הקרובה, אף על פי שהיא בכלל לא קרובה. בנימין נתניהו סוגר בימים הקרובים שלוש שנים מאז הבחירות שהביאו אותו לכסא ראש הממשלה, הישג מרשים במציאות הפוליטית השבירה של השנים האחרונות, ויש עוד זמן עד שתינתן ההזדמנות לאנשים אחרים לשבת על הכסא הזה. אף אחד לא מצהיר על כוונתו לפרק את הקואליציה, אין סימנים מעידים על נפילת הממשלה. אולי אם יקרה משהו למיגרון, חלילה, מישהו יגיב באופן שידגדג קצת את ממשלת הליכוד. בינתיים, על כל פנים, עוד לא קרה כלום. סתם משחקים בתרחישים פוליטיים. נגמרו הנשים לדבר עליהן בכותרות, נשארה רק ציפי לבני.
בהנחה שאין סיבה לכל ההמולה הזאת כבר עכשיו (נכון שיש תהליכים שצריכים לעשות מספיק זמן מראש כדי לבנות מפלגה, אבל כמה אנשים אצלנו כבר מאמינים בתהליכים ארוכי-טווח?), יוצאת תמונת מצב לא כל כך סימפטית. כל מיני מעצבי דעת קהל, בעיתונות ומחוצה לה, ניסו להפיל את ראש הממשלה מכסאו. מה לא עשו, מה לא ניסו, והוא עדיין שם - למורת רוחם של הרבה אנשים. מה עושים כשלא מצליחים לעשות שום דבר שיקדים את הבחירות? מדברים על הקדמת הבחירות בלי לעשות שום דבר. פשוט קובעים שאנחנו לקראת בחירות, וזהו. זה כבר ייצור אווירה שהקדנציה של ממשלת הימין הולכת להסתיים. ואנחנו זורמים עם זה, מקבלים את הרושם שיש ריח של בחירות באוויר, מתחילים לדבר על ההיערכות של המפלגות הדתיות. רגע, סבלנות, כדורגל משחקים 90 דקות וקדנציה של כנסת היא ארבע שנים. או לפחות כך היא אמורה להיות.
אז לא רק אני פספסתי שיש בחירות, כל המערכת הפוליטית פספסה שיש בחירות, וכל המדינה פספסה שיש בחירות, אבל כנראה יש בחירות. עובדה שיש כאלה שמריחים אותן, והם קבעו לנו שהבחירות בפתח. רק שלא יקבעו לנו גם מי ייבחר.