דבריה של שושי גרינפלד כבר מוכרים לי מהעבר, אך נמנעתי מלהתייחס אליהם כדי שלא לתפוס אותה בשעת צערה. גרינפלד שכלה במלחמת לבנון השנייה את אחיה, יהודה ז"ל - ונשאה דברים ברוח דומה על קברו. מתוך התחשבות והזדהות, חשבתי להתעלם אף הפעם, אך יש גבול לסבלנות אל מול תפיסת העולם העקומה הזו.
ראשית כל, בואו ונעשה סדר: עפ"י חוק יסוד, צבא-ההגנה-לישראל כפוף לממשלת ישראל ולנציגה שר הביטחון. בג"צ, אותו אהבה גרינפלד להציג כ"מושך בחוטים", איננו צד בסיפור. שנית, עם כל הכבוד וההערכה לאליקים העצני, הוא איננו בר סמכא כדי לקבוע את מטרות המלחמה - שהוגדרה ונועדה ע"י קברניטיה כדי לשנות את המצב הביטחוני בדרום הארץ ולהתמודד עם בעיית ההברחות לרצועה. הספקולציות (שמא קונספירציות?) שהוצגו כאן, אינם אלא בגדר דמיון פורה ועשיר אותו מוזמנת גרינפלד לשמור על הבמה ולחסוך מן האקטואליה. הישארי לך בעולם הפנטזיות ואל תחקרי במופלא ממך.
גרינפלד צובעת את חיילינו הירוקים, בכתום - משל היינו צבא פאלנגות המורכב קבוצות-קבוצות. בצה"ל משרתים ימנים ושמאלנים, קפיטליסטים וסוציאליסטים, עשירים ועניים, תושבי מרכז ופריפריה. כן, גם ימנים ושמאלנים. המשותף לכולם היא השליחות המשותפת בהגנה על עם ישראל, הנשיאה בעול כגוף מגובש אחד. כל מילואימניק יתאר את חווית ההתגייסות וההצטרפות יחד של קבוצות שונות, למען העם. מעבר לכך, עוצמתו של צה"ל איננה תלויה רק בכוחו הטקטי, כי אם בתמיכת העורף ובגיבוי הציבורי. כל חיילינו יקרים לנו במידה שווה וההתייחסות אליהם צריכה להיות ככזו.
חייל הוא חייל הוא חייל. עמדותיו הפוליטיות, האידיאולוגיה עליה חונך - חשובים לזהותו האישית. אך במסגרת הצבאית, זהותו של החייל היא זהותה של המערכת, כשווה בין שווים.
גם אם נזנח לרגע את השיקולים ההגיוניים לעיל, בואו נהרהר במציאות בה הצבא אכן יחולק, עפ"י גרינפלד, לקבוצות שונות. על היישובים ביהודה ושומרון יגנו רק "הכתומים", בקושי 20% מהצבא, בעוד יתר חיילי צה"ל המתנגדים לישיבתנו בגבעות נידחות וחסרות כל היגיון, יעדיפו להישאר בבית. רבים מחבריי יעדיפו לבלות בבית, מאשר לוות בנשק כל מאן דהוא שהחליט לגור באיזו גבעה. לעומתם, ה"פרידמנים" יאבטחו את תל-אביב ורמת-השרון, ה"בובלילים" יגנו על שדרות. כמו כן, לקראת המערכה הבאה ייערך משאל עם - כשבהתאם לתוצאותיו תחליט הממשלה אם כדאי לצאת ללחימה, אם לאו. אולי נעשה את זה ב-SMS, כדי לזרז את כוחותינו.
כך אי אפשר לנהל מדינה. כך מתקיימת לה מציאות מעוותת במוחה של גרינפלד - וכדאי שהיא תישאר שם. במציאות המעוותת הזו, גם מקומו של בג"צ נראה פתאום מיותר. "הנה", זועקת גרינפלד, "בית המחוקקים קובע אחת ובג"צ מחליט אחרת!". מה תעשי, שושי, אם נניח תחליט לה הכנסת לחסל את כל הגינגים? שום דבר לא מונע בעדה לעשות זאת, מעבר להשגתו של רוב טכני. מי יעמוד להגן על הצדק, לשמור על המוסר, אם לא בית המשפט העליון? מי יהיה לנו המצפן המוסרי, את? האם את וחבריך, בשעתו, לא פניתם לבג"צ כדי לנסות ולסכל את ההתנתקות (ניסיון שכשל, ד"א, כיוון שאין בה שום פסול)? כל כך נוח לזגזג בין מה שנוח לי לבין מה שמתאים לי.
בג"צ איננו מושלם. צה"ל איננו מושלם. גם אנחנו, צריכים להודות על האמת, לא הכי-הכי. אבל מכאן ועד להפיכה צבאית, מכאן ועד להתבדלות מסוכנת (שרק תהיה בעוכרינו) - המרחק המציאותי כל כך רב.