עתה, בעוד הדם של ילדינו שותת במיטות ובמשחקי הבית, אנו נדרשים לחשוב ולעורר בתוכנו את היסודות בערכי המלחמה, מתוך תורה. אל לנו להיכנע לרגש המפעפע, אך עלינו לזכור אותו, ובמיוחד לזכור מניין מגיע הרצח, מה מניעיו, וכיצד יש להגיב בראיה של תורה. יחזקו ידי ראש מהממשלה וצה"ל היקרים במאבקם בחיות הטרף המתגוררות בחבלי ארץ ישראל. כולנו עומדים מאחוריו, ומעשה ידיו כמעשה ידינו.
לענ"ד על פי דין תורה, ועל פי המוסר הישראלי העולה מדברי חז"ל בכמה מקומות וממאורעות התנ"ך, על המדינה לפעול בכל דרך על מנת להציל חיי יהודים, ועל מנת להמשיך את האחיזה בחבל שכם, הן מדין הצלת ישראל מיד צר, הן מצד כיבוש הארץ מדאורייתא. ובכלל זה, פעולות תגמול צבאיות מסודרות, הכוללות הגלייה לצמיתות של תושבי הכפרים הסמוכים לאיתמר מביתם כתגובה על פגיעה באזרחינו.
לא יעלה על הדעת, לא אנושית ולא הלכתית, שאותם פראי אדם יכו בילדים יהודים למוות, ואנו נכבול ידינו בשל לחצים של הגויים או מוסר מעוות (גם אם בא באצטלא דתית כלשהיא). אמת, זה אינו ישר ולא ראוי להגלות בחפים מפשע מבתיהם. אך לפעמים לא הכל ישר. עם עיקש תתעקש, יש לפעול בכל האמצעים להגנת ישראל. אין מדובר על הרג אלא על גלות, גירוש, עין תחת עין. הרג לא משנה להם, הם קידשו את המוות. דווקא גירוש מארץ ישראל, מהמקום עליו הם נאבקים לחיות בו, הוא המכה היותר עמוקה ומזעזעת עבורם.
הטענה אנו איננו כמוהם, נכונה ביסודה אך אינה נכונה מבחינה פרקטית לעת הזו. עלינו להכאיב לחיה המכה בנו, במקום בה כואב לה ללא רחם, גם אם הדבר אינו מתאים לאופי הישראלי ביסודו. איננו חיים בעולם ישר אלא בסביבה של רשעים, וכל יש לנהוג עימם, בכלים שלהם עצמם.
דוד מדד בחבל את בני מואב הנלחמים בנו, והרג שרירותית ככלי להרתעה, כמבוא בספר שמואל. קל וחומר שבימינו אנו מצווים להגלות יישובים מהם יוצאים רוצחי יהודים, גם אם המוגלים חפים מכל פשע, באם השב"כ יעריך שהדבר יחסוך הרג יהודים ולו אחד. הדבר מצרך הן כערכה של נקמה, אך בעיקר כתגובת מנע לעתיד.
אין ספק שהרוצח הבא יחשוב פעמיים לפני שירצח, אם ידע שהדבר יוביל להגלייה מידית של כפר שלם לצמיתות, ועל כן יש לנהוג כך על פי תורה, ולהיאזר בגבורת דוד עבד ד - "יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם פְּעָמָיו יִרְחַץ בְּדַם הָרָשָׁע". יש להגלות לצמיתות את תושבי הכפרים הסמוכים, על ילדיהם ונשיהם, ולא להיכנע למורך הלב של שבי המערכה אשר רך לבבם.
הדברים אמורים לתגובה הממלכתית בלבד, כפרטים אנו מצווים לציית לחוקי המדינה על מנת שתוכל לטפל בהגלייה או בעונש אחר שתבחר כראוי. גם אם המדינה תחליט להכנע למוסר המערבי ולפגוע רק ברוצחים, ולהניח לכפר ממנו יצאה החיה ואשר מחנך את ילדיו להיות שופכי דמי יהודים, עדיין יש להיזהר שלא להפר את הסדר.
ובע"ה כשמלכות ישראל תובל על ידי יראי ד וחושבי שמו, המוסר היהודי יוביל גם בשדרה הממלכתית.