האם המפד"ל ניצבת בסופו של עידן החקיקה הדתית? על פי דברי ח"כ זבולון אורלב בגיליון "שבת בשבתו" האחרון, כנראה שכן. במאמרו, הפותח בחיפוש הסיבה שבשלה נפסל צמח ההרדוף מלשמש כ"עץ עבות", ובמקומו נבחר ההדס, מעלה אורלב את הרעיון כי היות ההרדוף הרעיל והקוצני "לא בדרכי נועם, או בדרך האמת והשלום" הביאה אותו להיפסל, למרות שמבחינה טכנית יכול היה לשמש כ"ענף עץ עבות". בהקבלה להנהגה הציבורית הדתית, שואל אורלב: "האם בחרנו, עד כה, להנחיל למדינת ישראל את ערכי היהדות בדרכו של אביי - דרכיה דרכי נעם, או בדרכו של רבא - האמת והשלום אהבו, או שמא נכשלנו ובחרנו בדרך ההרדוף?"
אורלב מסביר כי שימוש בחקיקה דתית אינו רלוונטי - או שהוא מיותר, מכיוון שבמדינת ישראל ממילא מקיימים חלק מן המצוות, כגון שמירת כשרות, מזוזה בפתח הבית וצום ביום הכיפורים - או שהוא אינו רלוונטי ועל כן נמצאים פתרונות לעקוף אותו, כגון חוסר אכיפה של החוק או פרשנות בג"ץ את החוק בצורה שמאפשרת לא לקיימו. כל זאת מוביל את אורלב למסקנה כי "עיצוב דמותה היהודית של המדינה באמצעות חקיקה בכנסת כנראה מיצה את עצמו. יש לעשות בו שימוש רק במקרים נדירים ומיוחדים שאין להם פיתרון אחר... לא נצליח להנחיל את ערכי היהדות באלימות מילולית, בכוחנות קואליציונית ובוודאי שלא באלימות פיזית. בדרך זו, חלילה, אנו עלולים להשיג תוצאה הפוכה".
כזכור, השתתף בעבר ח"כ אורלב בחקיקה דתית מובהקת כגון הצעת חוק הפיקוח על הכשרות, חוק הקמת ועדת שמיטה ממלכתית, הצעת חוק יום השבת, הצעת חוק העונשין (תיקון - איסור שידול להמרת דת), הצעת חוק חג הסיגד, והצעות חוק נוספות העוסקות בעיצוב דמותה היהודית של המדינה.
ח"כ אורלב, האם מדובר בתפנית טקטית? עיצוב המדינה באמצעות חקיקה מיצה את עצמו?
"אני חושב שהדברים האלה, דיברו עליהם כבר בחדרי חדרים. אני מוציא אותם לאור, ואומר אותם בצורה ברורה ונכוחה. החקיקה מיצתה את עצמה. היא לא תוביל אותנו למקומות שרצינו להגיע אליהם.
חקיקה היא תנאי הכרחי אבל לא תנאי מספיק. אם לא נגבה אותה בפעולות חינוך ושכנוע, לא נוכל להגשים את החזון שלנו לראות את מדינת ישראל כמדינה יהודית".