החיבור בן עונת הבחירות לט"ו בשבט מקפיץ אל התודעה את אחד המשלים המפורסמים בתנ"ך "משל יותם". העצים הולכים לחפש מלך, הזית התאנה והגפן מסרבים למלוך יש להם עיסוקים רבים ומבורכים ואילו האטד מוכן לקבל את התפקיד אבל מתנה את הסכמתו בכך שהעצים יחסו בצילו. הסיפור מסתיים בכך שאש יוצאת מן האטד ואוכלת את ארזי הלבנון.
המשל נפתח במילים "הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים, לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ". עצים כידוע אינם יכולים ואינם אמורים ללכת. גם כאשר מסרבים העצים הראשונים למלוך (הזית, התאנה והגפן) הם שואלים בתמיהה "...וְהָלַכְתִּי, לָנוּעַ עַל הָעֵצִים?.."
זרע הפורענות מתחיל מחוסר יציבות, העצים לא בטוחים במקומם, לא בטוחים בתפקידם, שוכחים שיש להם שורשים עמוקים ומתחילים ללכת. כאשר הם יוצאים להרפתקאות שאינן מתאימות להם כאשר הם מחוץ לאדמה, הם גם מאבדים את הביטחון הפנימי. במצב הדברים הזה הם מבקשים להיאחז במוקד כח מבחוץ, אבל אין להם את אורך הרוח לבדוק, לשקול, לבחון לחשוב. הסבלנות היא תכונה של עצים, הפזיזות של העלים הנידפים ברוח. על מנת למלא את התשוקה למלך שיפרוש עליהם את חסותו הם מוכנים לוותר על שיקול הדעת.
מצד שני גם הזית, הגפן והתאנה, הדמויות הראויות באמת להנהיג שאליהם פונים העצים נושאים באחריות. במצב דברים כזה, בו העצים זקוקים להם הם לא יכולים להרשות לעצמם לנהוג כתמול שלשום. דווקא ההתנהגות שהיא לכאורה יציבה, לכאורה ממשיכה את אותם תפקידים מסורתיים שהם רגילים למלא היא בעצם ניתוק, חוסר רגישות ואולי אפילו סוג של אטימות. זה לא הזמן לעסוק בדשן, במתק ובתירוש, זה לא הזמן להישאר מקובע באותם הדפוסים. מצב דברים כזה דורש דווקא מן העצים המובחרים, מן הכוחות הוותיקים והמובילים להיות יצירתיים, להיות מוכנים להשתנות, להיות קשובים להלכי הרוח ולא להסתגר באזורי נוחות.
ואיפה שיש ואקום בהנהגה נכנס האטד. "וַיֹּאמְרוּ כָל הָעֵצִים, אֶל הָאָטָד: לֵךְ אַתָּה, מְלָךְ עָלֵינוּ...". המילה כָל באה לרבות, גם הזית התאנה והגפן נושאים באחריות. המשמעות של סירובם ללכת, היא שהם מבקשים מן האטד לֵךְ אַתָּה, הם פותחים בפניו את הדרך, לא מותירים לעצים ברירה אלא להתכופף בפניו ולשלם את המחיר הכבד שנובע מן הבחירה הרעה הזו.
שני חטאים יש במשל יותם, חטאם של העצים שמבקשים מנהיגות בכל מחיר ומוכנים לשם כך לוותר על עקרונות היסוד שלהם ועל השורשים שמחזיקים אותם וחטאם של הזית, התאנה והגפן שגם כאשר זה מתבקש, כשכל העצים כבר נעקרו ממקומם מסרבים להתגמש, מבקשים להישאר במקומם הקבוע ולא מוכנים לסכן שום דבר. עד כמה זה אקטואלי מוזמן כל אחד לפרש בעצמו.