"היו פרסומים בכתובים ובעל פה שגרמו לנזק ולחילול השם. תלמיד חכם בעל ידע רב שאין בו דעת עלול לגרום לנזק ולהביא למצב של "נבילה טובה ממנו"" - כך טוען ח"כ זבולון אורלב במאמר שיתפרסם בסוף השבוע הקרוב בעלון "שבת בשבתו", זאת בהתייחס למכתב הרבנים שתמכו במשה קצב.
"תלמיד חכם שיודע את כל התורה כולה - משנה, תלמוד, ראשונים ואחרונים ופוסקים - יש לו ידע עצום, אך צריך גם שתהא לו דעת, דהיינו תבונה אנושית", קובע ח"כ אורלב. לדבריו, גישה זו היא ליבת משנה הציונות הדתית. "הערך המרכזי של דרך תורה ועבודה מחייב התייחסות לכלל האומה, אחריות לכלל הציבור ושותפות עם כל חלקי העם. אין אנו מסתגרים בגיטו או פועלים אך ורק מתוך מניעים סקטוריאליים להיטיב עם מחננו. מטרתנו הראשית היא להנחיל את דרך התורה של הציונות הדתית למדינת ישראל כולה, ולא רק לילדינו. הסתגרות בבתי המדרש כדי להעשיר את עולמנו בידע תורני והלכתי שאין בו טובת הציבור - מחטיאה את המטרה", כותב ח"כ אורלב.
ח"כ אורלב מתייחס במאמרו לטענתו של הרב שלמה אבינר, כפי שפורסמה לראשונה בכיפה, הקובעת כי אין עליו להתחשב בדעת הקהל - אלא להביע דעת תורה ולא להתחשב בפופולאריות. "המדרש תובע מת"ח לשים במוקד את הדעת - דעת הציבור", מציין ח"כ אורלב, "כתיבת ספר הלכתי או פרסום מכתבים ונאומים פומביים חייבים לקחת בחשבון בראש ובראשונה את סרגל הדעת. המבחן הוא האם אלו תרמו להבנה טובה יותר של רוח התורה, לקירוב יותר אנשים לתורה ומצוות, האם גרמו לאנשים רבים יותר לקיים אורח חיים יהודי, או שמא להיפוכם של הדברים".
לדעתו של ח"כ אורלב, מכתב הרבנים הביא למחלוקות הקשות בתוך הציבור ומחוצה לו ו"העמיקו את הקרע בין דתיים לחילונים, ובין הדתיים והרבנים לבין עצמם. לא מעט אנשים מקרב מחננו חשו מבוכה ובושה לנוכח התבטאויות כאלה ואחרות של רבנים".
"חשוב להדגיש כי יש לשמור על חופש הביטוי המלא של תלמידי חכמים, אולם חופש זה צריך להיות מוגבל מדעתם ומתבונתם של תלמידי החכמים עצמם כמתחייב מהמדרש, וכנאמר "חכמים, היזהרו בדבריכם"", מסכם ח"כ אורלב.