במוסף השבת של הארץ פורסמה כתבת תחקיר החושפת חשד למעשי שוחד מצידו של עופר הירשזון. הנ"ל הוא בנו של שר האוצר אברהם הירשזון, הנתון אף הוא בחקירות משטרה בחשד לגניבות כספים מעמותות בראשותו ובניהולו. במילים פשוטות, אב ובנו חשודים בעבירות של טוהר המידות או במושג שהפך לפופולארי בשיח הישראלי, שחיתות ציבורית.
אלה מצטרפים לראש הממשלה הקודם ולבני ביתו ולזה הנוכחי הנחשד באינספור פרשיות הקשורות לקבלת טובות הנאה ולנתינתן, במישרין ובעקיפין. גם אולמרט כמו מקורבו הירשזון, וכמו יתר חבריהם ותומכיהם, מעדיפים לאזור מלחמה כנגד חושפי השחיתויות כמו החשב הכללי, ירון זליכה ומבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס במקום להיות ראש המחנה במלחמה בנורמות פסולות אלו.
כאשר הרצל דיבר על האוטופיה הציונית של הגנב העברי הראשון הוא לא חשב כנראה שבצמרת הגנבים יעמדו יום אחד (ובבת אחת!) כל ראשי המדינה.
לסיטואציה המביכה בה נמצאת כיום מדינת ישראל יש פוטנציאל אפוקליפטי. נוח לנו לראות כל מקרה לגופו, להאמין שמדובר בקיני שחיתות שימוגרו ע"י מערכת אכיפת החוק הבלתי תלויה. העניין הוא שגל עכור זה יכול בין רגע להטביע את כולנו, צדיקים עם רשעים.
מגמה זו ניכרת היטב במישור הכלכלי. מהמשברים הפיננסיים הגדולים שפקדו את אסיה בסוף שנות התשעים ואת ארגנטינה בשנות האלפיים למדנו ששוק ההון דוחה ככל יכולתו את החדשות הרעות. גם כאשר כל העולם כבר מבין שמדובר מצב משברי, השווקים מגיבים בהכחשה ובאיטיות עד לרגע ההתפרצות שבו תגובת המשקיעים חריפה, קיצונית, וברגע אחד זורקים את הנכסים שרכשו במשך שנים. דבר זה עשוי להביא למיתון קשה ולהאטת הצמיחה באופן קיצוני.
פרשת מעצרם של בכירי רשות המיסים רק מגבירה את תחושת הייאוש. כבר לא מדובר רק על פוליטיקאים תאבי בצע ושררה. כאן מדובר בדרג הפקידותי, המקצועי. המתרס הישיר של האזרח מול השלטון. גוף שלטוני חשוב, חזק ורגיש, מועל באמון הציבור והופך למשרתם של בעלי הון תאוותנים. בישראל 2006 סרטי המאפיה הסיציליאנית זוכים להפקה מקומית - גרסת הריאליטי.
הפוליטיקאים עושים את מעשיהם באופן גלוי ומתריס, בזלזול מופגן, במין זחיחות דעת שהזמן ישכיח הכל. הבושה נעלמה מהארץ. הצעות חוק ותקנות שלטוניות נגועות באינטרסים ומושחתות בעליל מועלות בפרהסיה כמו ביוב הזורם ברחובות.
אבל את האחריות לא ניתן לגלגל רק לפתחם של הפוליטיקאים. בסקר שהתקיים לקראת הבחירות האחרונות דירג הציבור את חשיבות נושא השחיתות בדרגה 6-7 מתוך 10. הציבור אמר את דברו והפוליטיקאים קלטו את המסר. פרצופה של המדינה וראשיה הוא קודם כל פרצופם של אזרחיה. חברה נהנתנית שמקדשת את האינדיבידואל, את ההישגיות הכלכלית, שמתפעלת מבעלי הון, אינה צריכה להיות מופתעת מתופעות שכאלה. חברה שעולם מושגיה אינה כולל, הצנע לכת עם אלוקיך, סופה להעריץ ראוותנות.
כדי לעצור את הסחף יש צורך לאמץ ערכים של צניעות וענווה, להציב במרכז את המשפחה, את החברה ואת העם ולא את המצליחן והנהנתן. כדי להשיב את אמון הציבור למנהיגיו ובעיקר אל עצמו יש חובה לפעול בשני אפיקים, האחד חינוך ערכי- יהודי והשני אכיפה נוקשה חסרת פשרות והטיות. להקיא מתוכנו מנהיגות מושחתת ולהעניש את מי שבגדו בייעודם כשליחי ציבור.
אדמונד חסין, מנהל מכללת רוברט ברן, בית מורשה בירושלים ויועץ לפיתוח מנהיגות בביה"ס למנהיגות בצה"ל.