מאיר הר ציון הלך לעולמו

מאיר הר ציון, מהלוחמים המעוטרים ביותר בצה"ל, הלך לעולמו היום (ו') לאחר מחלה קשה. בעברו היה מלוחמי יחידה 101 המיתולוגית, השתתף בפעולות התגמול בשנות ה-50, ממקימי סיירת צנחנים ומפקדה הראשון.

הר-ציון נולד בהרצליה. בהיותו בגיל שלוש עברה המשפחה לרשפון, שם נולדו שתי אחיותיו. בגיל 14 התגרשו הוריו; הר-ציון עבר עם אביו לקיבוץ עין חרוד, ואמו ואחיותיו עברו לקיבוץ בית אלפא. בנעוריו בעין חרוד הקדיש הר-ציון את רוב זמנו הפנוי לצפייה בטבע ולסיורים רגליים. טיולים אלה חרגו לעתים מגבולות ישראל.

בשנת 1951 יצאו הר-ציון בן ה-17 ואחותו שושנה בת ה-14, לטיול רגלי סובב כנרת. בבקעת הבטיחה שהייתה אז בשליטה סורית נעצרו והוחזקו בכלא בקונייטרה ובדמשק. הם שוחררו לאחר חודש בתיווך האו"ם והצלב האדום. מאוחר יותר ערך מסע יחד עם חברתו רחל סבוראי ל"עיר האסורה" - פטרה שבירדן. מסעו זה עורר השראה בקרב בני נוער ישראלים רבים שביקשו אף הם לערוך מסע דומה. חלקם קיפחו את חייהם בעיצומו של המסע.

הוא התגייס לנח"ל ושירת כמדריך טירונים. בעת היותו מדריך הר-ציון לא היה מרוצה מחוסר הפעילות הקרבית שבתפקיד. באותה תקופה הוקמה יחידה 101 כיחידת קומנדו על ידי אריאל שרון ובזכות השם שיצא להר-ציון כסייר הוא צורף ליחידה ולקח חלק בפעולותיה. בין היתר פיקד על הפשיטה לחברון, פשיטה שנחשבה לקשה במיוחד בשל תנאי מזג האוויר החורפיים והשטח הררי שהקשו על תנועת הכוח, הכוח צעד 42 קילומטר בליל שלג וקיבל תשבחות רבות.

עם מיזוג היחידה לגדוד הצנחנים 890, מונה הר-ציון למפקד פלוגה א' שהפכה לסיירת הצנחנים. שרון כתב עליו, "תוך זמן קצר הפך מאיר ללוחם הנועז ביותר של יחידה 101 והצנחנים, לסייר מעולה ואולי המעולה ביותר שידע צה"ל מעודו". בהמלצת משה דיין הרמטכ"ל הוסמך הר ציון לקצונה ללא קורס קצינים, והוענקה לו דרגת סגן. זהו מקרה נדיר והיחיד בתקופת דיין.

ב-23 בדצמבר 1954 יצאו שושנה הר-ציון, אחותו של מאיר, וחברה עודד וגמיסטר, בני ה-18, לטיול במדבר יהודה. השניים נרצחו בידי בני השבט הבדואי ראשידיה, וגופותיהם נמצאו רק לאחר ששה שבועות בשטח שבשליטת ירדן. בתגובה יצא מאיר הר-ציון לאזור עם יורם נהרי, זאב סלוצקי ועמירם הירשפלד, חבריו מיחידה 101, ורצח כנקמת דם ארבעה מבני השבט.

הר-ציון נעצר בעקבות זאת והיו אנשים, דוגמת משה שרת, שחשבו שיש להעמידו לדין באשמת הריגה או רצח, אולם עקב לחצם של משה דיין ודוד בן-גוריון לא הועמד לדין. בטרם סגירת התיק נגדם, יוצגו הר ציון וחבריו על ידי שמואל תמיר, אך הפסיקו את הקשר איתו לאחר שבמשפטו של מלכיאל גרינוולד פגע בכבודם של צנחני היישוב.‏

מאיר הר-ציון זכה בצל"ש, שהומר בשנת 1973 בעיטור העוז, על חלקו במבצע כנרת (מבצע "עלי זית"), שנערך ב-11 בדצמבר 1955, ובו פיקד הר-ציון על כוח בן כשבעים לוחמים מסיירת הצנחנים[6]. במהלך פעולת התגמול על משטרת א-רהווה בספטמבר 1956, נפצע הר-ציון בצווארו. חייו ניצלו הודות לתושייתו של הרופא הגדודי ד"ר משה אגמון (מוריס אנקלביץ'), שערך להר-ציון ניתוח שדה תחת אש. לרופא הוענק על כך עיטור העוז.‏

(צילום: צילום מסך)

בסוף שנות ה-50, לאחר שהתאושש מפציעתו, נמנה הר-ציון עם צוות מקימי סיירת מטכ"ל ושימש קצין הדרכה (כאזרח עובד צה"ל) בשנותיה הראשונות של היחידה. במלחמת ששת הימים הצטרף הר-ציון לסיירת הצנחנים של חטיבה 80 בפיקוד מיכה בן ארי (קפוסטה) ולחם עמה בחזיתות ירושלים ורמת הגולן.

בשנת 1973 במלחמת יום הכיפורים עלה הר ציון לגולן על אף מגבלותיו וחילץ פצועים מהשטח הסורי. מספר פעמים אף התחזה כמת כשעברו בסמוך לוחמים סורים. את המעשה הזה, וגם את שעשה במלחמת ששת הימים, עשה מיוזמתו ואף שהוגדר כנכה צה"ל, שלא חלה עליו חובת התייצבות בשעת מלחמה.

משה דיין כתב על מאיר הר-ציון בספרו "אבני דרך": "בעיני, הר ציון הוא החייל הטוב ביותר שקם לצה"ל. ייתכן שגם לולא נפצע לא היה מגיע לדרגת פיקוד גבוהה. כוחו לא היה במתן הוראות לאחרים, אלא בהבנת המתרחש בשדה הקרב, בידיעת המעשה הנכון ובכושרו המופלא בתור לוחם.

הר-ציון הקים את ביתו, הקרוי "אחוזת שושנה", על שם אחותו, באתר "כוכב הרוחות" שמצפון לבית שאן. פציעות משירותו הצבאי הותירו את הר-ציון נכה. חמורה במיוחד פציעה בצווארו, שהקשתה עליו את הדיבור. ב-1969 יצא לאור הספר "פרקי יומן", בעריכת נעמי פרנקל, שבו חלקים מיומנו שתיארו את מסעותיו כנער וחוויותיו כלוחם ומפקד בצנחנים.

בראיון שנתן בפברואר 2005 הביע הר-ציון עמדות תקיפות. בין השאר הוא השמיע ביקורת חריפה על רעהו הוותיק, אריק שרון ז"ל, בשל תוכנית ההתנתקות וציין שהוא מאמין בנכונות תאוריות הקשר על רצח רבין.

הבוקר הלך הלוחם הדגול לעולמו בעקבות מחלה קשה. יהי זכרו ברוך.