מעשה הקצינים בשירת הנשים

שלום

לא ראיתי שפורסמו פסיקות הלכתיות. ראיתי שפורסמו סברות, מאמרי הגות (חשובים ומעניינים), אך לא פסיקה הלכתית מהגמרא דרך הראשונים ועד גדולי האחרונים. אשמח אם תכתוב מי פסק מה ועל מה הסתמך, הנושא חשוב. מחשבות ותחושות יש תמיד, לכאן ולכאן, ולא הן המכריעות עבורנו.

לענ"ד היו צריכים לצאת אם ראו את החיילות בעודן שרות, ושמעו את קולן בבירור, ונושא השירים היה ´אהבה´ וכדומה.
כמבואר בגמ´ בברכות כד, קול באשה ערווה, ודעת חלק מהראשונים שהוא דאורייתא. ואמנם כאן השרות הן רווקות, ובזה הוא מחלוקת אחרונים אם מותר או אסור מדרבנן, ולכאורה היה ניתן להקל. אך כאן שכל העניין הוא להביט בהן שרות מולך, ושירי עגבים, עם תנועות גוף וכו´, נראה שלכו"ע יש להמנע מדין הרהור דאורייתא ואפילו בספקו להחמיר. ומה שהתירו מעט מהאחרונים קול אשה רווקה הוא בתוכן ראוי שלא מעלה תאווה. ואף שתרי קלי לא משתמעי, להקות צבאיות לא שרות כל הזמן בזוגות כידוע, וגם הכלל הזה עצמו לגבי שירת נשים רבו החולקים עליו וגם מסברא אדרבה יש בזה צד חמור יותר ששומע קול יפה ומושך יותר ומה עוד שיש כאן את עניין ההרהור בשל תוכן השירים. ועל אף שהוא מעין אנוס, כאן שיש אפשרות לצאת זה אינו אונס ולא בעל כרחם, שהרי יכולים לצאת. ומוכח מישראל שנהנו מסעודת אחשוורוש, ונגזר עליהם כליה כמבואר בגמ´, ופשיטא שלא אמרינן שהיו אנוסים ובעל כורחם, שהרי יכלו לצאת.

ואם היו להם אטמי אוזניים מהמטווחים, עדיף לשים אותם ולא לעורר דובים מרבצם, אך אם אין ואי אפשר להמנע משמיעת השירים והצפיה בבנות וריקודיהן, יש לצאת.

עד כאן הלכה לענ"ד, על אף שההכרעה שייכת לרבצ"ר ולא לאף אחד אחר.

ובענייני תחושות וסברות כלליות- הצבא אינו עושה טובה לדתיים, אלא להיפך, הדתיים הם עמוד השדרה של הצבא, וזכותם לקבל את היחס הראוי כחבריהם החילונים.
את הגאווה הזו כאילו אנו מתארחים אצל בעלי הבית החילונים ולכן עלינו להשפיל תורתנו בכל מפגש, אותה יש להוריד. צה"ל צריך להיות צבא ד´, לכתחילה ולא בהיתרים מפוקפקים. הוא ביתנו לא פחות ממה שהוא ביתם של מי שלא שומרים מצוות. לא מדובר על פגיעה במבצעיות אלא במאבק עקרוני על אופי הקצונה, ולכן טוב שיצאו, וחבל שלא קיבלו גיבוי מיידי מהרבנים הממונים עליהם. היום זו שירת נשים והדחה מבה"ד 1, מחר זו כפיה לגרש יהודים, מחרתיים זלזול בפקודות מטכ"ל של שמירת שבת. הפקודות לטובתנו, ההלכה לטובתנו, ולא צריך לפחד מכל עלה נידף.

ועיין באגרות ראי"ה רלז, שכתב שכשיש כפיה מצד חיצוני, אפילו ישראלי, על ענייני הדת, אזי פסקינן לחומרא אפילו במילי דרבנן, והרב זצ"ל רצה לבטל היתר המכירה אם ינסו לכפותו על האיכרים החרדים, עד כדי כך. וק"ו כאן שהוא מדינא אסור לענ"ד.

לרב יש איסור דאורייתא לפחד בפסיקת הלכה כמבואר בחינוך מצווה תטו, ובמנ"ח שם. ולכן לא הבנתי את ההוא אמינא שלך שאשלח לך תשובה במחבוא.

כל טוב