הציבור החרדי לגווניו עולה לכותרות בשבועות האחרונים בשני נושאים. הנושא ראשון ההפרדה בעמנואל, והנושא השני המאבקים בנושא הקברים באשקלון וביפו.
לגבי נושא ההפרדה, לצערי הציבור הציוני דתי נגוע באותה מחלה אם כי בווירוס חלש יותר. תודה לאל אין אצלנו כבר וירוס עדתי, אבל יש וירוסים אחרים היוצרים הפרדה שאינה לרוחה של תורה, בין ילדי עשירים לכאלו שאינם, ובין ילדי משפחות תורניות לכאלו שהם פחות תורניים.
למרות האמור, יודע הציבור שלנו את הגבול, וכאשר המדינה כופה עליו לנהוג בצורה כזו או אחרת, הוא אינו עושה מלחמות של חילול ה, ובודאי שלא הופך זאת בצורה מגוחכת ופרדוקסלית ל"מלחמת קידוש ה". (ע"ע בתי הספר הפרטיים בפ"ת שקיבלו את הכרעת המדינה בנושא קבלת העולים מאתיופיה).
ברצוני להתייחס לנושא השני, נושא הקברים. כל מי שיש לו יד ורגל בהלכה יודע שמדובר במאבק שהוא ממש נגד ההלכה, שהרי קבר המזיק את הרבים מותר לפנותו אפילו אם הוא קבר של יהודים, ואפילו שמדובר בבית קברות שלם,ואם כן אין למאבק שום קשר אמיתי למאבק תורני.
ראיה פשוטה לכך היא שהחרדים (ובראשם ארגון אתרא קדישא), נאבקים רק במקומות
שהם חושבים שיש להם סיכוי להצליח או שיש כנגד מי להיאבק, כגון גוף כלכלי שניתן להחרים אותו וכדומה (בנק לאומי בזמנו, וחברת אלקטרה בימים אילו). הם לא ילחמו נגד בנית שכונות או בתי כנסת חרדים שנבנו למשל בירושלים על קברים יהודיים...
את מאבק הקברים מוביל "אתרא קדישא", ארגון מבית היוצר של העדה החרדית, שלא משתתפת לחלוטין בבנין מדינת ישראל, אינה מצביעה לכנסת, ולא מכירה בסמכות המדינה לשום דבר ועניין. עדה זו נוצרה כאשר נוסדה הרבנות הראשית לארץ ישראל בשנת תרפ"א, וקבוצת הקנאים הירושלמים לא הסכימה שרבנים יבחרו גם ע"י חילונים. קבוצה זו גם לא אהבה את המעורבות של הבריטים שיזמו את הקמת הרבנות הרשמית, ועל כן התפלגו ויצרו לעצמם מערכת חיי דת נפרדת, הגאב"ד שהוא הרב הראשי של ירושלים מבחינתם, ומערכת כשרות נפרשת הקרויה בד"ץ העדה החרדית.
עד אז אם הייתה כפילות של כשרות היא נבעה רק מחילוקי עדות כשרות ספרדית ואשכנזית, מאותו רגע גורלי של היווסדות הרבנות הראשית לארץ ישראל, נולד הפיצול בעולם הכשרות, ובשנים מאוחרות יותר (בעיקר בעשרות השנים האחרונות) נוצרו מערכות כשרות חלופיות לרבנות המקומית, דבר שגרם להחלשת רמת הכשרות של הרבנות, שהרי בין כה יש תחליפים רציניים וכיתתיים.
רבים שואלים מניין המימון לכל המאבקים הללו של אתרא קדישא? הרי מדובר על מערך היסעים יום יומי של עשרות אוטובוסים. שאלה נוספת שנשאלת כיצד אנו כציבור ציוני דתי יכולים להיאבק מול התופעה הנוראית הזו שהיא כל כולה חילול ה אחד גדול, שהרי היהדות מוצגת כמי שהמתים חשובים בה יותר מן החיים. (שלא לדבר על האלימות המילולית והפיזית הנשמעת בהפגנות הללו שהיא כל כולה חילול ה)
מקבלים את הכוח מאיתנו
התשובות לשתי השאלות קשורות לדעתי האחת בשנייה. מי שמממן את כל המערך הזה הוא הבד"ץ של העדה החרדית, הנחשב למחמיר ביותר וממילא המבוקש ביותר.
למעשה מי שנותן להם את הכוח הוא רוב הציבור בארץ, הן הציוני דתי והן החרדי, שלא שייך כלל להשקפה שלהם, אך צורך את המוצרים שלהם ואף מחפש אותם! גם לחילונים לא איכפת והם קונים את המוצרים ובכך גם כן שותפים להעצמת הבד"ץ!
בעצם יש כאן דבר אבסורדי לחלוטין. הגוף שהרס בעצם את עולם הכשרות ויצרה את הפילוג בו (הגובל לעיתים קרובות בחילול ה ואכמ"ל), מקבל את כוחו מרוב הציבור שכועס על המציאות הזו, אבל לא עושה דבר כדי להילחם בה.
הדבר המתבקש הוא שהציבור יחרים את מוצרי בד"ץ גם אם יש עליהם הכשר רבנות. (ע"פ חוק חייב להיות הכשר רבנות מקומית גם כיש בד"ץ). חרם כזה אם יתפוס יכריח את היצרנים להפסיק להתקשר עם הבד"ץ ולעבור לגופי כשרות אחרים, ובכך המנוע הכלכלי של הקבוצה הזו ירד לטמיון.
החרם צריך להתחיל מהציבור הדתי לאומי, הייתי שמח אם עוד רבנים יצטרפו לקריאה שלי להחרים את מוצרי הבד"ץ. הגיע הזמן שהציבור שלנו יבין ש"העדה החרדית" היא צל של היהדות, תאונה היסטורית שנוצרה כתוצאה מגלות של אלפיים שנה. מדובר על "כת" שקרובה ליהדות, שהגיע הזמן להיבדל ממנה, ובראש ובראשונה להפסיק להשלים עם המציאות שבה אנו נותנים לה את הכח להמשיך לחלל שם שמיים, ולהרחיק עוד אנשים מכל קירבה ליהדות!
הרב צבי יניר משמש כרב קהילת פנינת גנים בפתח תקוה