בימים אלו נעשות עבודות נמרצות להוספת מרכיבי אבטחה על כביש 443 - עמדות בידוק בכניסה לכביש, פילבוקסים בצדי הדרכים, גדרות ותלתלים קוצניים. הכל במסגרת ההכנות לפתיחת הכביש לתנועה ערבית, כפי ציווי הבג"צ.
הבג"צ הנכבד מוטרד מאד מהפרת זכויות האדם של הערבים הנאלצים להאריך את דרכם כי אסור להם לעבור בכביש 443, ולכן ציווה על המדינה לפתוח. אבל למה, בג"צ נכבד, למה הכביש נסגר לכתחילה לערבים?
בשנת 2001 הכביש הזה נספג בדם של יהודים. הכביש הפך לכביש רפאים, שמעטים נסעו בו ובוודאי שלא בלילה. אפילו קווי התחבורה הציבורית הופנו בשעות הלילה דרך מחלף לטרון. "וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת יֵלְכוּ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת". אחד מעורקי התחבורה המרכזיים של המדינה, המקשר את גוש דן וירושלים, נחשב למטווח ברווזים שאין נוסעים בו. הכביש גם היווה נתיב נסיעה של מחבלים לעבר אחינו בגוש דן.
בעקבות המצב הקשה, החליט צה"ל על סגירת הכביש לתנועת ערבים. לא אפרטהייד, לא רצון להתעללות. רצון פשוט להגן על היהודים הנוסעים.
מאז חלפו שנים של שקט. הציר שוקק חיים, העיר מודיעין התאכלסה ב"ה עוד ועוד, ועשרות אלפי כלי רכב נוסעים בכביש בבטחה בכל שעות היממה.
פתיחת הכביש לערבים תחזיר אותנו חלילה לאחור, לימי הטרור. הרי הרצון של המחבלים לא פסק - ע"ע הפיגוע ליד נוה צוף בשבוע שעבר, בה ניצלה משפחת יפרח רק בחסדי שמים.
כולם רואים את הבניה ואת ההכנות ועיניהם כלות, אבל אין עצה ואין תבונה כנגד חכמי הבג"צ. אפילו הצבא נאלץ למלא את ההוראות, כי כפו עליהם הר כגיגית.
אז אני מוחה וזועקת:
אנחנו מסרבים למות על קדושת הבג"צ.
אנחנו מסרבים לנסוע תחת איומי טרור.
אנחנו מסרבים להפקיר את אחינו בני גוש דן לנסיעה של מחבלים על הכביש המוביל אליהם.
ואל תספרו לי שיש מעברי בידוק, כי כולם יודעים שאין באמת שום דרך לבדוק עשרות אלפי מכוניות מבלי ליצור פקקי ענק, ולכן הבוטקות הן שם בעיקר להרגעת המצפון.
אני רואה את ההכנות ומרגישה גוש חונק בגרון.
בג"צ נכבד!
חזרו בכם!
חיי היהודים חשובים יותר מאשר זמנם של הערבים הנאלצים לנסוע מסביב בכבישים שיועדו להם.
ביום בו יניחו את נשקם ויחדלו מנסיונות להרוג אותנו, בשמחה אפתח להם את כל הכבישים.
אבל בינתיים, עד אשר יגור זאב עם כבש, אני מבקשת להשאיר את הזאבים רחוקים מהכביש הראשי 443.