היחס להפלות הוא אחד הנושאים המרכזיים במערכת הבחירות בארה"ב. כאשר נבחרו המועמדים לתפקיד סגן הנשיא, התקשורת האמריקנית מיהרה לדווח על העמדות שהביעו בעבר ביחס להפלות. מקום מיוחד הוקדש למקרה של המועמדת הרפובליקנית, שרה פיילין, שסירבה להפיל את עוברה הלוקה בתסמונת דאון.
העיתונים הישראליים מיהרו להעתיק את הנתונים הללו. אך היה ברור שמבחינת העיתונות הישראלית שאלת ההפלות רלוונטית בדיוק כמו יחס המועמדים לקידוחי נפט באלסקה. הידיעות בנוגע לשני הנושאים הללו התפרסמו בעיתונות שלנו, וסוקרו באותה מידה של אדישות. מי בישראל מתעניין בהפלות?
במדינת ישראל, הנושא הכי סוער ומלא חיים בעולם הדתי הוא המתים, והנושא הכי חם הוא מקרר הגופות. איש אינו מפגין בישראל בגלל הפלות יזומות על רקע סוציאלי. על מה החרדים יוצאים להפגנות אלימות? על ניתוחי מתים ופינוי קברים. בשני התחומים הללו, עם קצת רצון טוב משני הצדדים, ניתן היה למצוא פתרון הלכתי. אבל לא ההלכה מדברת כאן.
בל נשכח גם את הענף המשגשג של פולחן קברים. חדשות לבקרים, אנו מתבשרים שנתגלה בחצר אחורית נידחת, בין מתלה הכביסה לגגון האזבסט, קבר של תנא עלום. שמעתי שלא מזמן התגלה בגליל קברו של תנא קמא. גם בתחום הזה מוכחת האקסיומה של השוק החופשי: כשיש ביקוש, יש גם היצע. תמיד יהיה מי שיספק את הקבר הבא. כולם רוצים קברים קדושים - אז קחו, אז קחו.
כל זה מעמיד אותנו באור עצוב. בארצות הברית, הפולמוס הדתי הגדול הוא על הזכות לחיים. בישראל, מעניין אותנו רק המוות.
המאמר המלא מתפרסם בירחון "נקודה".