כאין ככל הנראה ולו דתי אחד, שלא השתתף פעם אחת בחייו לפחות בויכוח העבש וחסר הטעם בין דתיים לחילונים, האם היהודים הדתיים ערכיים , בעלי מידות ובכלל טובים יותר מהיהודים החילונים. למעשה כיום שיח ההמון מנותב לנקודה של כדאי להיות דתיים כי הם טובים יותר וכל המאבק בין הגישה החילונית לדתית היא של "טובים מול רעים". אמנם, אין חולק על כך שלפחות חלק מן המצוות, נועדו לצרוף את האדם ולזככו כדי שימצה את האנושיות שבו ויהפוך לאדם טוב ושלם יותר. אך האם זו צריכה להיות הגישה החינוכית- אמונית שבגללה אדם ירצה להיות דתי או שימשיך להיות כזה?
גישת ה"טובים מול הרעים", היא אחת מאבני היסוד בויכוח הידוע המוכר בשמו "מה זה להיות יהודי". בבסיס גישה זו גלומה ההנחה הרווחת שיהודי פירושו טוב והיהדות היא תמיד טובה. יש רבים שלוקחים את המסר המובלע שיהדות היא התגלמות הטוב עוד כמה צעדים קדימה ומבחינתם היהדות היא הומאניזם.
הבעיה היא שגישת ה"טובים מול הרעים" היא גישה בעיתית ביותר והיא מעוררת שאלות ובעיות קשות וכן תמיהות שאינן עולות בקנה אחד עם המציאות.
כתולדה מגישה הזו נוצרת הפרדה מלאכותית בין מצוות או מסורת שתכליתן לזכך את האדם ולהפוך אותו לטוב יותר לבין מצוות שאינן כאלה, או שאינן נתפסות ככאלה. והרי זה מרשם בדוק להתרופפות בקיום המצוות.
בעיה נוספת היא ההתקלות עם המציאות. לדוגמא מי אמר שכל החילונים רעים מושחתים וריקנים? איפה ישנה הוכחה שחילוניותם היא שהפכה אותם למושחתים? ובכלל האם מצינו שכל הדתיים בנויים כמלאכי השרת?
הנה כך יוצאים עלם ועלמה דתיים אל העולם הרחב ולפתע הם פוגשים גם חילונים שאמנם רחוקים מאד מקיום תורה ומצוות אבל עולמם הרוחני מגובש, הם אנשים טובים, וערכיים וביניהם גם מתנדבים ואידאליסטים. או אז הם אומרים לעצמם "הנה עוד יהודים טובים. סתם הפחידו אותנו" מכאן הדרך למסקנה המתבקשת שלא צריך לקיים מצוות שחלקן נראות ארכאיות, כדי להיות בני אדם טובים, עלולה להיות קצרה ומהירה.
נמשיך ונשאל, אם היהדות היא התגלמות ההומאניות, מה בדיוק יפה וטוב במצוות הכחדת שבעת העממים בהם אלפי אנשים נשים וטף שלא עשו לנו דבר? ומה כל כך הומאני בחיתוך בשרו של ילד בן שמונה ימים ועוד לקרוא מזל טוב באושר ודמעות שמחה על רקע זעקותיו של הקורבן האומלל?
חלק מגישת ה"טובים מול הרעים" נובעת גם מהפחד של הדתי הממוצע לעמוד על שלו והוא מנסה תמיד "להראות את היופי שביהדות" . נו ומה קורה כשהיהדות לא נראית הכי יפה? נאלם דום ונתבייש?
כשאנחנו נכנסים לגישת ה"טובים מול הרעים", אנחנו ביודעין מכניסים את עצמנו למקום חשוף, בלתי יציב ובלתי הגיוני בעליל הניתן להפרכה בקלות וגרוע מכך למתן פרשנות מרחיבה שאין בינה לבין היהדות דבר. לדוגמא, הפרשנות ל"מיהו יהודי". שהרי אם היהדות היא הטוב וההומניסטי מדוע לא נחליט שכל אדם הגון יפה נפש ומועיל לחברה שרוצה להצטרף ללאום היהודי יוכל להצטרף?
הגישה שלנו כיהודים שומרי תורה ומצוות צריכה להיות העובדה שאנחנו מקיימים את מצוותיו של הקב"ה, כי כך נגזר על עם ישראל, כך אנחנו מגשימים הלכה למעשה את היותנו יהודים, ובדרך זו מוציא היהודי את יהדותו מהאמונה ומההיבט הלאומי או הביולוגי אל המישור המעשי.
איננו מקיימים את המצוות משום שזה כדאי לנו או שזה הופך אותנו לנעלים וטובים יותר על פני מי שאינם שומרי מצוות. עלינו להפנים כי יהודי חילוני הוא בוודאי יהודי, אבל הוא יהודי להלכה. לא למעשה. הוא איננו מוציא את יהדותו מן הכח אל הפעל ובזה מתמצה כל ההבדל ביננו.
זהו שורש המחלוקת ועליו אנחנו צריכים לעמוד בעוז, בגאון, ובלי להתבלבל. על השאלה האם זה עושה אותנו טובים יותר, יצטרך לענות הקב"ה בכבודו ובעצמו.