[embed]
מאמרים נוספים שכתב הרב שרלו בעבר על הנושא
1.
עצם קיומו של בית משפט עליון לצדק הוא צורך חיוני בעולמנו, ואנו חייבים להיזהר שלא להרוס אותו. עריצות שלטון עלולה להיות גורם מכריע ונורא בעיצוב פני החברה. התורה עצמה לימדה על כך באומרה בפרשת המלך "לבלתי רום לבבו מאחיו", לאמור: לשלטון אורבת הסכנה הנוראה של שימוש בכוחו וביכולת השחיתות שלו כדי לנצל את מי שאינו מקורב לו, וכדי לפגוע בזכויות האדם. התורה ממשיכה ואומרת "ולבלתי סור מן המצווה ימין ושמאל", לאמור: לשלטון אורבת גם סכנה אחרת, והיא הסכנה של סטייה ממהותו העיקרית, והוא מימוש חזונה של המדינה וייעודה.
עקרון הפרדת הרשויות והגבלת כוח השלטון לא נוצר אפוא בימי מונטוסיקייה. התורה הייתה מודעת לסכנות הגדולות האלה והתמודדה עימן בכמה דרכים חוקתיות. בין הדרכים אנו מוצאים בפרשת המלך את הגבלת הכוח שהמלך מצווה עליה ("לא ירבה") ואת החובה של כתיבת ספר תורה שינחה אותו בכל דרכו. אולם התורה לא הסתפקה בהעמדת מצוות, אלא בנתה גם מערכת חוקתית שבמרכזה גופי הנהגה מהותיים העומדים כנגד המלך. בימים עברו עמדו מול השלטון כוחות מוסריים וערכיים - הנבואה, וכוחות בעלי משמעות שיפוטית - הסנהדרין. הם שנועדו למחות כנגד עוולות השלטון, להגן על הגר היתום והאלמנה, ולהיאבק למען זכויות האדם, חרותו ועצמאותו.
לו יכולנו להקים מחדש את הצליל האלוקי המכוונן של הנבואה, ולו היה בידינו לקיים מערכת משפט יהודית ברה ונקייה - היינו עושים זאת בשמחה. אלא שאפשרות זו אינה עומדת לנו עתה. בשעה זו, שאנו צריכים לבחור בין אנרכיה, איבוד עצמאותו של בית המשפט העליון ויכולתו להגן על זכויות האדם ועל דרכו של השלטון, ופיקוח על הסכנות הגדולות שיש בכוח השלטוני - אנחנו צריכים לבחור בחירה חדה וצלולה בקיומו של בית המשפט העליון.
בחירה זו אסור לה שתהיה מנוצלת על ידי בית המשפט העליון עצמו. מעמדו המתרופף בחברה הישראלית נובע גם בשל העובדה שהוא עצמו לא הגביל את כוחו, והסתכן בעצמו בחטא העריצות ונטילת סמכויות לא לו. אני מבקש להדגיש כי הדבר נעשה לא רק בפסקי הדין שנראים בעינינו כהטיה פוליטית לכיוון שמאל, אלא גם בפסקי דין שאנו דווקא מסכימים איתם. לדוגמה אציין את פסק הדין שחייב את הממשלה להשקיע 200 מליון שקל במיגון שדרות - זו החלטה נכונה ומדיניות נכונה, אולם אסור לבית המשפט להתערב בה. זו אחריות שלטונית, ובמקום שבין המשפט משתמש בכוח לא לו - הוא גורם לאחת הסכנות הגדולות ביותר, והיא איבוד כוחו. בית המשפט העליון עצמו אחראי לחלק מההתרופפות במעמדו, ודווקא שוחרי טובתו (וכאמור, לדעתי כולנו צריכים לרצות בקיומו האיתן והעצמאי) מחויבים לקרוא לו לשוב לגבולות תפקידו, ולמלא את השליחות הגדולה שהחברה בישראל הטילה עליו.
יום חילופי נשיאי בית המשפט העליון הוא אפוא הזדמנות חיונית לחיזוק מעמדו של בית משפט זה ולתפקידו החברתי בעשיית צדק ומשפט בארץ, שתיעשה הן בכך שמתנגדיו יחדלו מהניסיון לקעקע את עצמאותו והן בכך שהוא עצמו יהיה נאמן לשליחותו ולא יחרוג ממנה.
2.
לכבוד הרב שרלו שליט"א
אחדשה"ט
כבודכם ידוע כאדם ישר ושלא פוחד לומר את מה שהוא חושב. בוודאי אתם ראיתם את זה שבג"ץ הכשיר גיורים שבתי דין של רבנים פסלו אותם. זה הרס הדת והרס התורה. מה לשופטים בתוך ההלכה ואיך אפשר שהם יגידו מיהו יהודי ומיהו לא ואנחנו לא נמסור את הנפש על זה.
רציתי לדעת למה כבודכם הלך לבג"ץ בדברים אלה ומה יהיה עם עולם הדת אם בייניש שר"י תחליט מי יהודי לפי ההלכה. האם הילדים שלך יתחתנו עם גוי המכונה יהודי בכלל בג"ץ ?
אני כותב מנהמת ליבי ומבקש תשובה.
כל טוב סלה.
תשובה:
שלום וברכה
הנושא שאתה מעלה הוא כבד משקל ביותר. ברמה העובדתית - לא אני פניתי לבג"ץ ולא הייתי קשור לזה כלל, אלא מכון עתים בראשות הרב פרבר הי"ו. אולם לא אסתיר את העובדה שאני בדילמה מאוד גדולה לגביו, בשל העובדה שההכרעה לשני הצדדים היא משמעותית מאוד מאוד. אכניס אותך מעט לתוך עולמי, ואשטח בפניך את הנימוקים, קודם שאכתוב מה מסקנתי. אני מבקש להדגיש כי לדעתי כינוי שופטת בית משפט עליון כ"שם רשעים ירקב" הוא דבר שאין לעשותו, אולם לא על זה הדיון עתה, ועל כן לא אכנס אליו.
נקודת המוצא שלי זהה מאוד לשלך, ואפילו יותר קיצונית ממנה. אני מתנגד להתערבות של כל גורם חוץ הלכתי בהלכה, ללא שום הבדל וללא שום הבחנה בין הגורמים השונים. עולמה של ההלכה מתנהל בכלי ההלכה בלבד, ובמוסדות ההלכתיים בלבד. בוודאי שגורם חיצוני לה, וקל וחומר זה היונק את סמכותו ורואה את עצמו כמי שאינו כפוף לה כלל - אינו יכול להיות גורם הלכתי כלשהו. התנגדותי נובעת הן מהסיבה העקרונית - בראש עשרת הדיברות נאמר כי מקור הסמכות של התורה הוא האמונה בריבונו של עולם כמוציא את עם ישראל ממצרים, וכל זיקה לתורה שאינה מבוססת על כך מנוגדת ליסוד הגדול של האמונה. מעבר לכך, גם במישור הפרקטי אין לזה כל טעם, כיוון שאף יישות הלכתית לא תקבל שום הכרעה הלכתית שנעשתה מחוצה לה. אפשר שעושים עוול למי שגיוריו יוכרו מכוח פסיקת בג"ץ בלבד. גם ילדיי שלי לא יתחתנו עם מי שלא גוייר על ידי בית דין כהלכה. אולם לא זו המציאות בדיוק. בכלל, כשתלמידי חכמים עוסקים בנושא מסוים הם צריכים להגדיר אותו במדויק, ולא לדבר עליו בלי להיכנס לעומקה של סוגיה.
שכן, מן העבר השני עומדים שלושה דברים:
א. בג"ץ אינו מתיימר להחליט מיהו יהודי. הדיון בבג"ץ כלל לא נערך על השאלה במי ההלכה תכיר ובמי לא. בג"ץ אינו רואה את עצמו כמוסמך לכך. אולם בג"ץ כן מוסמך לקבוע במי מדינת ישראל תכיר כיהודי ובמי לא. מדינת ישראל, ברמה העקרונית, יכולה להכיר בכל אדם שעומד על רגל אחת ואומר קוקוריקו שלוש פעמים - כיהודי, ולהעניק לו את מה שהמדינה מעניקה לכל יהודי. המדינה יכולה לקבוע למי היא קוראת יהודי, והבג"ץ יפסוק לפי זה אולם ב"ה, המדינה הכריעה לא לעשות כך, ולא זו בלבד, אלא שהיא מסרה את ההכרעה מיהו יהודי לבתי הדין הרבניים. בשליחותה בתי הדין הרבניים מגדירים מיהו יהודי לצורך מדינת ישראל בחלק מחוקיה. על כן, פסיקת בג"ץ אינה משנה למעשה דבר בהלכה, אלא אמרה כי במקרה הזה היא רואה כשליחה שלה את בתי הדין המיוחדים לגיור, ולא כל תפישה אחרת. ממילא הבעיה הקשה שהעליתי למעלה היא אחרת לחלוטין, וכאמור בג"ץ לא עוסק בנושאים הלכתיים.. יש בידינו שתי אפשרויות: אנחנו יכולים להחליט שאין אנו מעוניינים כלל להיות שליחי המדינה, ושהמדינה תעשה מה שהיא רוצה, ואנו נעשה בעולם ההלכתי ככל שנחפוץ. זו תהיה אחת המשמעויות של הפרדת דת מהמדינה, והפרדה זו תשחרר הן את הדת והן את המדינה ללכת כל אחת לדרכה. יש התומכים בה. אפשרות שניה, שב"ה בחרנו בה בנתיים, שאנו מכריעים שאין אנו מעוניינים בכך, אלא אנחנו רוצים דווקא לקרב את ההלכה ואת המדינה, ועל כן צריכים שני הצדדים מאוד מאוד להיזהר. במקום בו אחד הצדדים חוצה את הקו - הדבר מוביל לעימות, ואני סובר שעימות זה יביא הרבה יותר נזק מתועלת.
ב. פסילת הגיורים של הרב דרוקמן הי"ו היא שערורייה הלכתית, וניצול שיטות דחוקות בהלכה כדי לנהל מאבק נגד בתי הדין לגיור. כפי שכתב בג"ץ וכפי שכל אחד יודע כי הדברים פורסמו - הדיון כלל אינו בשאלה מיהו גר אלא בשאלה "מיהו רב". במערכה זו עברו עבירות חמורות מדאורייתא - למן לשון הרע, הלבנת פנים, ובראש ובראשונה שקרים גסים, ועד לאיסור אונאת גר שעליו הזהירה התורה כל כך הרבה פעמים. נעשו דברים חמורים מאוד לכאורה בשם התורה. אחזור שוב על עמדתי: גם במצב זה אני לא רוצה מלכתחילה את התערבות בג"ץ, ובג"ץ בעצמו אמר כי שאלות מעין אלו כלל לא היו אמורות להגיע בפניו, ולו היו נוהגים כולם כהלכה - המצב היה טוב בהרבה. הדילמה שלי היא מה לעשות במצב בו במקרה דווקא הבג"ץ הוא המעניק את הכוח לאלה שנוהגים באמת כהלכה. אדגיש שוב, הייתי מעדיף שכלל לא תהיה פניה לבג"ץ (אנחנו הכרענו בצהר לא לגשת לבג"ץ בנושא השמיטה בטיעונים הלכתיים, אלא בטיעונים מנהלתיים, ואני הובלתי את הקו הזה בצהר, וגם חתום על הבג"ץ המחייב את הרבנות לדאוג גם לסומכים על היתר מכירה, אולם לא עוסק כלל וכלל בשאלות הלכתיות), ואני סובר כי אפשר שהליכה לבג"ץ בנושאים הלכתיים גם כאשר הם מוצדקים תכניס את הבג"ץ ברגל גסה לנושאים הלכתיים. כאמור - אני מכניס אותך לדילמה שלי, כיוון שכאן בג"ץ התייצב באופן חד משמעי לטובת ההלכה. מה שנעשה על ידי הרבנים פוסלי הגיור הוא כל כך רחוק מעולמה של הלכה, וגם דרכי המאבק שהם בחרו בהם וההשתלחות שנעשתה על רקע נושאים אלה - ועל כן מי השאלה הרבה יותר קשה. לא זו בלבד, אלא שאחת התוצאות של המאבק נגד בתי הדין לגיור הוא ריבוי נישואי תערובת. כתבתי על כך פעמים רבות, לפני שנים, וצפיתי שכך יראה, ואשר יגורנו בא לנו, לא רק בנושאי גיור אלא גם בנושאי אישות.
ג. צריך לרדת רגע מהאידיאולוגיה, מהתמקדות רק בדיונים ההלכתיים, ולזכור כי בסופו של דבר אנו עוסקים בבני אדם. אנו עוסקים בבני אדם שבאו לארץ בשל העובדה שאנחנו הבאנו אותם לארץ, והם נמצאים בתוכנו וחלקם משרתים בצבא ומסכנים את נפשם עבורנו. אדגיש כי עובדות אלה לעצמן אינן הופכות את האדם ליהודי, אולם צריכות להזכיר לנו כי מה שנעשה בפסילות השונות בבתי הדין הוא לא רק דיון בית מדרשי, אלא עוסק באנשים חיים. צריך להיות אנושיים ורגישים כלפי בני אדם בכלל, וכלפי גרים בפרט. כאמור, בראש ובראשונה התורה עצמה הזהירה באזהרות חמורות באונאת הגר, ולזה חובה להוסיף גם את האנושיות הפשוטה. מה שנעשה לאנשים אלה הוא התעללות - לכאורה בשם ההלכה, אך רחוק רחוק ממנה.
ועתה מה נעשה ? אם נפנה לבג"ץ - אנחנו בבעיה; אם לא נפנה לבג"ץ - אנחנו בבעיה לא פחותה.
זה המקום וזה הזמן לכל הצדדים להתכנס שוב, ולהבין את עוצמת הסוגיה, ואת העובדה שאנו מפילים על עצמנו ועל כל מדינת ישראל את הבית; זה הזמן וזה המקום בו צריכים כולם לשוב ולקבוע ביחד את דרכי הגיור הראויים על פי ההלכה, ולהתמודד עם האתגר הגדול שעומד מולנו.
כל טוב