הרואה חכמי ישראל מברך "שחלק מחכמתו ליראיו". הרואה חכמי אומות העולם החכמים בחכמות העולם מברך "שנתן מחכמתו לבשר ודם".
חכמת חכמי ישראל היא חכמה המורה דרך חיים של אמונה ומוסר, יראת ד ואהבת ד, המקיף את כל תחומי החיים של עם סגולה. חכמי ישראל הם חכמי התורה. זו חכמתנו לעיני העמים אשר ישמעו את כל החוקים והמשפטים האלה של התורה. זו החכמה אשר תאיר לגויי הארצות דרך חיים טהורים וישרים, "כי מציון תצא תורה".
תורה - ולא פיזיקה, כימיה, או היי-טק. אמנם עם ישראל מלא חכמים גם בחכמות החול, וצריכים להיות עם מידה מסוימת של ידע בחכמות החול, אך אין זו התרומה המיוחדת שאליה אנו שואפים ולה אנו מיועדים. איננו יכולים להסתפק בחכמות העוסקות בכלי החיים הטכניים והכרת המציאות הפיזית. את מהות החיים אנו חפצים לדעת ולהודיע, הדבקות באלקים שהיא החיים, ואותה להודיע לעכל באי עולם כאברהם אבינו אשר הקריא את שם ד בפי הבריות. עם ישראל ידע מאז שרק מתוך יראת אלקים יש חוק ומשפט, צדק ומוסר. במקום שאין יראת אלקים - שם גם יהרגו על דבר אשה.
אמנם יש בודאי ערך אמתי לחכמות הטבע ויש לברך עליה, שריבונו של עולם נתן מחכמתו לבשר ודם. אך הרואה חכם מאומות העולם החכם רק בדתם - אין זו חכמה, ואינו מברך עליה. אם יאמרו חכמה בגוים - חכמה העוסקת בטבע - תאמין. אך אם יאמרו תורה יש בגויים - דעת אלקים, הוראת עצם החיים בכלל ובפרט - אל תאמין, והחכמה שיש בידיהם בענינים אלו אינה חכמה. אמנם דרך ארץ קדמה לתורה ויש מוסר המתנוצץ בשכל האנושי, אך ללא דעת אלקים טהורה ומקור אלקי למוסר זה - הרי הוא עלול יותר להיות מתדרדר מתעקם ומתעוות, כפי שאנו רואים הרבה בתולדות האנושות וגם בימינו.
פרס נובל אינו אמת מידה מוחלטת - אך יש בו בכל זאת הערכה יפה של הישגים. אנחנו יכולים לשמוח בהישגים אמתיים גם בחכמות הטבע. תמיד נשמח ונתקשט הפרסי נובל בכימיה, פיזיקה, רפואה או כלכלה הניתנים ליהודים בכלל וליהודים מארץ ישראל בפרט. אנחנו יודעים שפרס נובל לשלום או ספרות הם חסרי חשיבות אמתית והרבה פעמים אף ניתנים מתוך שיקולים מגוחכים ועל לא מאומה.
לא להתבלבל - יש חכמות החול, חכמות העוסקות בהכרת העולם על פי אמות מידה אוביקטיביות של המדע, ועל אלו אין מחלוקת כי ראויות וחשובות הן. אך יש תחומים בהם עוסקים אנשים והם מכנים ללימודיהם חכמות חול או מדע - אך בעצם אינם עוסקים בחכמה אמתית. הם תופסים טרמפ על המונח מדע אך אינם עוסקים במדע. אלו הם "מדעי" הרוח אשר יש בהם גם כן ניצוצות של טוב, אך גם הרבה שטות וגם לא מעט טומאה. מדע הרוח האמתי בעם ישראל הוא תלמוד תורה, בכל עמקה ורחבה, אמונה אגדה הלכה וגמרא.
הרב יצחק הלוי הרצוג ז"ל כתב פעם מאמר על הצורך להקים אוניברסיטה דתית, בה ילמדו את כל המדעים: רפואה, הנדסה, כימיה, פיזיקה, וכו... אבל לא תורה. תורה לומדים בישיבות מאז מעולם. בהמשך לדבריו נאמר: אין חולק על ערך חכמות הטבע, מה שאין כן "מדעי" הרוח.
אז פרס נובל לשלום או ספרות זה לא מקור שמחה באמת. פרס לכימיה - זה אינו אמת ויציב וקיים של עיקר חכמת ישראל, אבל זה כן.... נחמד ויפה.