עצות רבות השיאו פרשנים וכותבי טורים גם לרעיית נשיא המדינה, הגב גילה קצב, גם לבת זוגו של השר חיים רמון וגם למתלוננת נגדו. רבים מהם יודעים בדיוק איך כל אחת מהן היתה צריכה לנהוג מלכתחילה ובדיעבד, מה היה מותר ומה אסור ומה בגדר הרצוי. העצות הללו הן תמיד חדות, ברורות וחד משמעיות, לעתים תקיפות ובוטות, והן מונפקות בחינם לכל קורא, צופה ומאזין. אני סבורה שיש בהן חדירה מיותרת לתחום הפרט, יש בהן הרבה פטרונות של מי שחושבים שהם יודעים מה ראוי ונכון לעשות, ומה שגרוע לא פחות: יש בהן החמצה של המסר ושל המטרה העיקרית.
בכל התקופה האחרונה, קשה לי שלא לחשוב על הגב גילה קצב ועל המשא הכבד הרובץ עליה. חלק מן המרואיינים, הדוברים והכותבים ממליצים לה בגלוי, כאילו היו מומחים לדבר, לנטוש את בעלה. אחרים מפרשים את התנהגותה כחולשה נשית, ואילו אני מבקשת לשחרר אותה, וגם את האחרות, מעולו של השיח הציבורי. הנשים הללו לא חטאו, לא סרחו ולא דבק בהן רבב. הבעיה היא שהחיצים המורעלים של הפרשיות השונות פוגעים גם בהן, כמעט בלי אבחנה. הגב גילה קצב אינה חייבת לאיש דין וחשבון על מסקנותיה מן הפרשה המבישה, על דרכה האישית ועל החלטותיה, תהיינה אשר תהיינה. גם אם, לצערי, עשה הנשיא שימוש בבני משפחתו והעמיד אותם בחזית המאבק שלו, אין זה מעניק לגיטימציה למבקרים להפנות חיצי ביקורת כלפיהם. את הגב קצב ואת משפחתה אני דווקא חשה צורך לחזק ולעודד. מגיע להם חיבוק אמיץ וחם, לא רק מפני שעד תמול שלשום הם היו מנכבדי העדה והקהל, אלא גם כדי לעשות את האבחנה בין עיקר לבין טפל.
תבונת הלב מכתיבה צורך באיפוק, כדי שלא נבלבל בין המאבק העקרוני והחשוב לעיצוב נורמות חברתיות, העוקרות מן השורש את ההטרדות ואת האלימות כלפי נשים, לבין חדירה לתחום הפרט. כדי שנדע להתמקד במטרה העיקרית ולחזק נשים החוששות להתלונן נגד אנשי שררה. כדי שלא נתפס לצהבהבות יתר ולהתלהמות בלתי מבוקרת. "איש תבונה יישר לכת", אמר החכם מכל אדם (משלי ט"ו), וכך ראוי שננהג כולנו.
"אמונה", כמו ארגונים אחרים, נקראה להצטרף אל משמרות המחאה וההפגנה מול משכן נשיאי ישראל - ולא עשתה כן. לא משום שאנו מקלות ראש, כמלוא הנימה, בעבירות המין שהנשיא נחשד בהן. לא בגלל שאפשר לסלוח (לא, אי אפשר!) על ניצול נשים, על מעשי כפייה או פגיעה בגופן ובנשמתן. גם לא בזכות קרבתו הפוליטית של הנשיא אל המחנה הימני ו/או המסורתי. החלטנו, כארגון, שלא להצטרף להפגנות, משום החשש, שהוכח כמוצדק, שבאוירה הציבורית שנוצרה, גם בדרך אל המטרה הנכונה, אנו עלולות לדרוך על מוקשים ולאבד מוסרות ותבונה. את תבונת הסובלנות, השכל הישר והכבוד האנושי. שלט שקורא לנשיא המדינה לא רק להתפטר, אלא גם להתפגר, והיו כאלה שלטים, מבטא גסות רוח. כשנוהגים בגסות רוח, מפספסים כאמור את המטרה.
נשיא המדינה, הנמצא ממילא בשלהי תקופת כהונתו, אינו יכול להאחז עוד בקרנות משכן הנשיאות, אבל אין זה אומר שמותר לנו לפרוץ כל סכר ולשבור את כל הכלים והכללים. הקונסטלציה הנוכחית, המביכה בעליל, אינה מצדיקה השתלחות חסרת רסן, אינה מצדיקה התלהמות, ובשום מקרה אין בה כדי להצדיק פגיעה בבני משפחתו. ראוי היה שהנשיא יתפטר. לצערנו, משלא עשה כן, מוטב שנמתין להכרעת הגורמים המוסמכים ובינתיים נתמקד בגיבוש אמות מידה ערכיות ומוסריות של החברה בישראל.
הכותבת היא יו"ר תנועת האשה הדתית-לאומית "אמונה"