אחד מהכשלונות הגדולים של ארגוני זכויות האדם בארץ היא העובדה שהם נתפסים, ובדרך כלל במידה רבה של צדק כארגונים פוליטיים, שמאליים ופרו- פלשתיניים במסווה של ארגונים הומאניים. ההומאניות החד צדדית עמדה לארגונים אלה לרועץ, ובמבחנם הגדול מול גירוש היהודים מרצועת עזה ובאירועי עמונה, הם כשלו וקרסו ברעש גדול. למעשה, כיום אין בישראל ארגון זכויות אדם בעל אגנדה הומאנית בלבד ללא זיקה למחנה השמאל שמגבילה אותו בפעילותו.
עם השנים קמו ארגונים העוסקים בזכויות אדם גם לצד הימני כמו ארגון זכויות האדם ביש"ע, הפורום המשפטי למען ארץ ישראל ובמדה מסוימת גם עמותת "חננו".יחד עם זאת ארגונים אלו למרות חשיבותם המכרעת והישגיהם הבלתי מבוטלים, מהווים תמונת ראי מדויקת לאותה הומאניות חד צדדית. יבוא מי שיטען כי ארגונים אלה נותנים מענה לחלל שהיה ועדיין קיים. טענה זו היא בוודאי נכונה ומוצדקת ,אלא שתיפקודם הפנים- מחנאי הוא שיעמוד בעוכריהם. מאחר שארגוני זכויות האדם בעלי האוריינטציה השמאלית הם בעלי אופי מגזרי מובהק וזה מה שהכשיל אותם, אין לחזור על הטעות הזו.
את אטימות זרועות הממשל הישראלי טעמו אנשי גוש קטיף והשומרון בהתנתקות. את הבריונות והאכזריות של שלוחי השלטון ספגו נערי הימין הדתי בעמונה. משום כך אחד מהלקחים ההכרחיים שצריכים לצמוח מאירועים אלה הוא הקמתו של ארגון זכויות אדם אמיתי. ארגוני זכויות האדם הקיימים לא מספקים את הסחורה ולכן צריך ליצור להם אלטרנטיבה מלאה. הגיע הזמן שהימין יטול את המושכות לידיו, ויקים לראשונה ארגון זכויות אדם של ממש.
אלא שארגון כזה חייב להיות מיועד לכל סוגי האזרחים מכל לאום ומין, ומכל שיוך פוליטי ודתי. בארגון כזה יעמוד מתנחל עם ציציות מתנפנפות וילחם על זכויותיו של חרדי שגולגלתו רוצצה בהפגנה נגד סלילת כביש 6 אך במקביל יאבק נגד קיפוח פרנסתו של אדם משום שהכריז על עצמו כהומוסקסואל. הארגון הזה יעמוד מאחורי הזכות לחופש הביטוי של אנשי הימין הקיצוני כמו גם על זכותו של ח"כ אחמד טיבי לשאת את רעיונותיו בציבור. חברי הארגון יאבקו להסרת צווי ההגבלה וההרחקה ליושבי המאחזים ויומיים אחר כך יעתרו לבג"צ בדרישה לבטול מעצרים מנהליים לעצירים בטחוניים ערביים.
אין צורך לציין שארגון כזה יזכה ללגיטימציה ואחיזה רבה יותר בקרב הציבור ומוסדות השלטון.
השמאל נכשל כשלון חרוץ לא רק בגלל התשוקה הפוליטית להכניע את אויביו הרעיוניים, אלא גם משום שהוא נלחם רק למען אחרים, ובעיקר למען האחר הפלשתיני. דווקא הימין והמתנחלים שזכויות האדם שלהם נרמסות חדשות לבקרים יכולים להצליח במקום שבו השמאל קרס, משום שהימין חייב וצריך להלחם גם למען עצמו. אינו דומה פעיל שמאל המשתייך לחיקה החמים של האליטה הישראלית למתנחל שנגדו מתנהל מסע הסתה, זכויותיו נגזלות והוא מושם ללעג ולקלס בכל הזדמנות.
דווקא אדם שחווה על בשרו את ההשפלה והשנאה יכול להבין באמת ובתמים לליבו ולצרכיו של אדם אחר. כראיה לכך די להזכר בהתנגדות של ראשי כ"ך למעצרים המנהליים נגד ערבים, לאחר שהשתמשו בנשק זה כלפיהם.
לזכותנו על הארץ לא יקרה דבר אם נבין שלערביי יו"ש וגם לערבים אזרחי המדינה נגרמים לעיתים עוולות נוראיות שאסור שיקרו. אין זה משנה כלל אם יולדת ערביה נאלצת ללדת במחסום חווארה תוך סכון חייה וחיי עוברה או אם ילדה קודחת מגוש עציון מובהלת לבית החולים כשמצבה הולך ומדרדר והיא מעוכבת במחסום המנהרות. לשני המקרים אין כל הצדקה. צרכי בטחון הם אכן דבר קריטי, אולם בין אטימות מרושעת והתעללות לשמה, לבין צרכי בטחון ואפילו קפדניים, יש מרחב תמרון רב.
על הציבור המתנחלי והדתי לאומי להבין שהבעיה איננה נעוצה רק ביחס ובשנאה כלפיו, אלא גם ואולי בעיקר, בשיטה שמאפשרת למשטרה ולשלטון לבצע דברים מעין אלה. הרי השוטרים שרוצצו גולגלות בעמונה עשו דברים דומים גם נגד ערבים ודרוזים. עוולות שהופנו למגזרים אחרים הגיעו בסוף גם אל הימין והדתיים.
כיהודים אנחנו מאמינים שאדם נברא בצלם אלוקים וזה אומר להגן גם ואולי אפילו בעיקר על זכויותיו של האדם שאנחנו מתנגדים לדעותיו רק משום שהוא אדם שנברא בצלם. המאבק למען זכויותיו של אדם כלשהו איננו מחייב הזדהות עם מעשיו ואמונותיו. הימין והמתנחלים כבר ספגו על גופם את הכלל "היום זה הוא מחר זה אתה" לכן עכשיו זה הזמן לשנות את השיטה מהיסוד.