בבית הספר בו למדתי היה על הקיר פלקט עם משפט שעבורי הוא משפט מכונן. "הצדיקים הטהורים - אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה". אמירה זו של הרב קוק היא משפט מכונן עבורנו. אני מבקש מראש סליחה על הורדת האורות הגדולים אל הקלחת הפוליטית הקטנה שלנו, אבל זהו תפקידם של אורות גדולים - להאיר דווקא היכן שיש חשכה. גם מערכת בחירות לא מובילים על ידי שנאה. נכון, שנאה יכולה להיות מאד אפקטיבית ומשכנעת, לשנאה רצינית גם אפשר ליצור הצדקות לא רעות, אבל בנין ארוך טווח לא יוכל להיות מושתת עליה.
הציבור הערבי בארץ הוא ערבי וזו זכותו להישאר כזה. אנחנו כוננו מדינה יהודית וזו זכותנו, אבל לשם כך אין צורך, וגם לא מוצדק, לתבוע מצבור בעל זהות לאומית אחרת להפוך לציוני. הצפייה של חלקים מסוימים במערכת הפוליטית שהערבים בארץ ישראל ישירו בדבקות ובעיניים עצומות "כל עוד בלבב פנימה נפש יהודי הומייה" היא סוג של דמגוגיה לא הוגנת הרוכבת על המחאה של ערביי ישראל כנגד המלחמה.
רוב המחאה של הציבור הערבי ישראלי כנגד המלחמה הייתה לא אלימה ובמסגרת החוק, למעט חריגות שיש להתייחס עליהן ולטפל בה בחומרה (אגב, גם אצלנו יש לפעמים חריגות כאלה). מחאות נגד פעולות מלחמתיות בתוך מדינות דמוקרטיות הן לא דבר נדיר. בזמן שארצות הברית נלחמה בוייטנאם הייתה מחאה חריפה נגד המלחמה - זה מחיר הדמוקרטיה.
זה לא שאין בעיות חמורות ביחסים שבי ערביי ישראל למדינה הדורשות טיפול, אבל מפלגה שזה הוא הדגל המרכזי שהיא מרימה כמעט בלי להתייחס לנושאי חינוך, חברה והתיישבות היא מפלגה שבסופו של דבר תגרום בעיקר נזק.
היו לנו דוגמאות למפלגות של שנאה שהצליחו לא רע. על חשבון השנאה לדתיים עשתה מפלגת שינוי לא מעט מנדטים. יועץ תקשורת ארסי היה בקלות יכול לבנות קמפיין שנאה אנטי מתנחלי מוצלח. כמה ציטוטים של הרב וולפא, כמה צילומים של נערים זורקים אבנים היו יכולים לעשות מנדטים רבים. חלק מאיתנו עדיין זוכרים את העלבון שבסיסמא "כסף לערי הפיתוח ולא להתנחלויות". "ומה ששנוא עליך על תעשה לחברך".
מספרים שבזמן שהייתה עוינות קשה בין מצריים לישראל פנו אל ר אריה לוין וביקשו ממנו שיתפלל שנאצר ימות. ר אריה לוין ענה שהוא מעולם לא התפלל על כך שלמישהו יאונה דבר רע, אבל הוא מכן להתפלל שנאצר יזכה לראות בביאת משיח צדקנו. בחירות הן לא רק מעשה פוליטי הן גם ביטוי לעולם פנימי לסדרי עדיפויות ולערכים. בחירות הם גם סוג של מחזיר אור או מראה. הבחירה של חברה בסופו של דבר חוזרת אליה. כשאתם עומדים בקלפי אל תכניסו למעטפה פתק שמושתת בעיקר על שנאה כי המעטפה הזו בסוף תחזור אליכם בחזרה.