בית הדין הרבני בחיפה פרסם את שמו של סרבן גט, בטענה שמעגן את אשתו במשך שנים רבות ומנסה בכל דרך להתחמק ממתן הגט. הפרסום התאפשר לאחר שבג"ץ דחה את עתירתו של הגבר, שרון בן חיים, שדרש למנוע את ה-"שיימינג".
בן חיים מסרב לתת גט לאשתו כבר קרוב לשבע שנים. בשנת 2008 התחתנו בני הזוג, גרו בארה"ב וגידלו את ביתם המשותפת. כעבור כשלוש שנים התערערו היחסים ביניהם לאחר שהאשה טענה שבעלה משפיל אותה ונוהג בה באלימות מילולית קשה. האשה חזרה לישראל ומתגוררת כיום בחיפה בעוד בן חיים נשאר בניו ג'רזי ולפי בית הדין לא בוחל בתחבולות על מנת להתחמק מביצוע פסק הדין והוא החיוב לתת לאשתו גט.
בבית הדין הרבני בחיפה החליטו לפרסם את שמו של הבע, על מנת "לסייע להשפיע ולהביא לסיומו של תיק זה ולהקנות לאישה עגונה את חירותה". עוד נכתב בפסק החדש כי "מדובר בתיק עגינות קשה במיוחד. הואיל והבעל מסרב לציית לפסק הדין, מותר לקרותו עבריין".
יש לציין שכבר בשנת 2012 הוכרז בן חיים כעבריין, והדיינים פנו לקהילות היהודיות ויידעו אותם במעשיו, ובהחלטה לנקוט נגדו ב"חרם" שמשמעותו, לא לשתף אותו במניין, ובאם יילך לעולמו, לא להביאו לקבורה בבית עלמין יהודי. כזכור, אין זו הפעם הראשונה שבתי הדין הרבניים בוחרים לעשות שימוש בכלי ה"שיימינג". הראשון שהוחלט לחשוף את שמו הוא עודד גז, ד"ר לפיזיקה שבשלוש השנים האחרונת סירב לתת גט לאשתו, לאחר שנקבע כי התעלל בה.
(צילום: דוברות בתי הדין)
|
בסוף השבוע חבר בן חיים לגז ובאמצעות בא כוחם עתרו לבג"ץ נגד מימוש ההחלטה לפרסם את שמו. שופטי בית המשפט דחו את ההחלטה והשופט רובינשטיין כתב כי "העותרים בשתי העתירות אינם מעוררים אהדה, בלשון המעטה. הם מעגנים את נשותיהן עגינות חיה, להבדיל מעגונה שאין ידוע אם מת בעלה, ועשו חוכא ואיטלולא מהחלטות בתי הדין הרבניים לעניין חיוב הגירושין. כך בראש וראשונה - לא רק - על ידי בריחתם לחו"ל".
בהמשך הוא הוסיף: "כמדיניות שיפוטית של הגינות ושכל ישר, ונוכח אי השוויון בהלכה בין יכולת הבעל ליכולת האישה להשיג גירושין - יש לחפש דרכים לסייע לעגונות ולא ליתן יד ל'נבל ברשות התורה'". בנוגע לפרסום שמו של בן חיים כתב השופט רובינשטיין כי "כאשר מדובר כבענייננו, בבעל המסרב ליתן גט לאשתו ואינו מציית להחלטות שיפוטיות שניתנו לגביו, קשה לראות פגם בהחלטות בתי הדין אשר מצאו לפרסם עובדה זו ברבים, כפי שהחוק כאמור מאפשר להם לעשות".
על טענת ה"שיימינג", הוא כתב כי "חלק ניכר מן הבעייתיות בתופעת ה'שיימינג' ברשתות החברתיות, נובע מכך שהדבר נעשה בפזיזות, לעתים על בסיס שמועות בלבד, ושמו הטוב של הפרט נפגע על לא עוול בכפו, לעתים באופן שאינו ניתן לתיקון. לא כך כאשר הדברים נעשים לאחר בירור עובדות המקרה לאשורן, כבענייננו, וכאמצעי כמעט אחרון".