אין סטיקר אין הסתה

נריה אופן המתגורר ביישוב יצהר, "זכה" לפני כארבע שנים להיות העצור המנהלי הראשון בתקופת ההתנתקות. על צו המעצר היה חתום שאול מופז, שר הביטחון באותה עת, והוא אושר על ידי נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע. שנה מאוחר יותר קיבל אופן צו הרחקה מביתו שביצהר לחצי שנה. אם המעצר המנהלי וצו ההרחקה המנהלי לא הספיקו, הרי שבשבוע שעבר הרשיע אותו בית משפט השלום בירושלים בראשות השופטת שולמית דותן, באשמת הסתה לגזענות, שנעשתה באמצעות סטיקר שהודבק על רכבו של אופן, בו נכתב "אין ערבים - אין פיגועים".

אופן (37) הינו תושב יצהר ולו חמישה ילדים. אופן היה חייל מצטיין ביחידת דובדבן, ובשנים האחרונות ארגן את "סיבוב השערים" ואת "משמר המקדש".

על פי כתב האישום, בשנת 2004 זיהו בלשי משטרה את רכבו של אופן, עליו הודבקו המדבקות "אין ערבים אין פיגועים" ו"חזרה בתשובה נותנת כוח לגרש את הערבים", נוסע על כביש 60, ליד צומת רחלים. השוטרים רשמו את מספר הרכב, והעבירו את הטיפול בנושא למחלקת חקירות במשטרה. לדברי השוטרים, חבר כנסת מן השמאל ביקש מהם לעקוב אחר רכבו של אופן ולגלות האם יש במעשיו הסתה - "אנחנו קיבלנו על האוטו הזה מחבר כנסת מהשמאל שביקש שנבצע חקירה של הסתה", אמר שוטר בשם ברמלי בבית המשפט, "אז דיבר איתי מר פדלון, קצין חקירות, ואמרתי לו שראיתי את האוטו הזה לפני כמה ימים, וביקש שנרשום דוח".

האם זו הסתה ? (הסטיקר שהופץ)

בדבריה העלתה השופטת תמיהות בדבר ההתנהלות המשטרתית -"הרושם הברור שמתקבל מהדברים הוא, שאלמלא הוגשה התלונה לא היה עולה בדעתו של ברמלי לרשום דו"ח פעולה בעניין זה, שכן, לדבריו: "יש הרבה מדבקות כאלה", ומספרן מגיע למאות... על יסוד האמור, יש לתמוה, מה נתחדש לברמלי ביום 11.11.04, בשעה 15:20, שראה צורך לעקוב אחר הנאשם על מנת לעכבו לחקירה או כי ראה צורך לרשום דו"ח פעולה מפורט בעניין, וזאת - מבלי שבוצעה עבירה נוספת, ובשעה שהיה מודע היטב, זה זמן רב, לנסיבת בעלותו של הנאשם על הרכב וכן לתוכן המסית לכאורה של הכיתובים שעל גבי המדבקות".

עם זאת החליטה השופטת כי יש להרשיע את אופן באשמת הסתה לגזענות, ואמרה כי "הקריאה אין ערבים אין פיגועים היא קריאה שיש בה הסתה לגזענות, משום שהיא קושרת את האוכלוסיה הערבית כולה, בלא הבחנה בין פרטיה, לביצוע מעשי טרור נפשעים, ומגלה בכך מיניה וביה עוינות ואיבה כלפי ציבור שלם, אך ורק בשל מוצאו הלאומי-אתני... מעבר לכך מציעה הסיסמא גם פתרון ל"בעיה", בדמות ענישה קולקטיבית של האוכלוסיה הערבית על ידי העלמתה - אם בדרך של גירוש ואם בדרך אחרת, כיד הדמיון הטובה על הקורא, ובלבד שהארץ תהיה נקיה מערבים". עוד הוסיפה השופטת כי המעשה הופך חמור עוד יותר בתקופה הנוכחית - "על רקע המציאות החברתית העכשווית... דומני כי אין להמעיט בערך עבירות הגזענות, ובפרט בערכן של עבירות פרסום הסתה לגזענות, באשר על פי התפיסה המקובלת - הן המתווכות בין רעיונות גזעניים למימושם בדרך עבירות אלימות".

ד"ר אביעד הכהן, דיקן מכללת שערי משפט, איננו מסכים עם הדרך שבה נקטה השופטת דותן: "כמובן שאני מסתייג בחריפות מן התוכן של המדבקות והמשמעויות, אך יחד עם זאת, הדרך לטפל בהן איננה על ידי הרשעה בעבירות הסתה, שנועדה לטיפול רק במקרים בהם קיימת סכנה קרובה לודאי לפגיעה בשלום הציבור ובטחונו. לצערנו, אנחנו עדים בחברה הישראלית לתופעה הולכת וגוברת של ביטויי הסתה מימין ומשמאל, והוכח שהניסיונות המלאכותיים לטפל בתופעה הזאת באמצעים של כתבי אישום, באותם מקרים בהם לא נשקפת סכנה ממשית לציבור ושלומו אינם יעילים. הדרך צריכה להיות חינוכית, והשימוש בחוק ובמכשיריו צריך להיות האמצעי האחרון ולא הראשון. חוסנה של חברה נמדד ביכולתה לשמור על חופש הביטוי, במיוחד באותם מקרים של התבטאויות קיצוניות החורגות בהרבה מן הקונסנזוס".

עוד מציין הכהן כי נדמה שעבירות הסתה נתקלות בקיר ברזל משפטי רק בחלק מהמקרים: "הדבר המטריד בניסיון לאכוף את המלחמה בהתבטאויות קיצוניות באמצעות השימוש בחוק הפלילי, הוא שהדבר לא נעשה בצורה שוויונית. קיימת תחושה, ככל הנראה מגובה במציאות, שהאכיפה איננה שוויונית. זאת בלי להתייחס למקרה הספציפי של אופן".