עוד על בית המריבה
בחברון בפרט ובשטחים בכלל מסתובבים כעת מאות ואלפי פעילי ימין שאינם סרים למרותו של איש. התקשורת "אוהבת" לכנות אותם "נוער הגבעות", אך במקרים לא מעטים מדובר ביוצאי בתים טובים וישיבות לא רעות. אותו נוער מאמין באמונה שלמה כי הוא פועל בשליחות ישירה מקב"ה, ואינו זקוק לשום אופן או צורה של מנהיגות שתתווך ביניהם. מנהיגי הציבור הימני מאבדים עשתונות בימים האחרונים, כשהם מגלים כי גידלו "סרטן" ממאיר בקרב בני הנוער שלהם - קבוצות-קבוצות שאינן סרות למרותם.
אין זה כי אם קריסתו של הענף אותו ניסרו מנהיגי הימין בהתמדה אדוקה לאורך השנים: החל מההסתה שקדמה לרצח רוה"מ רבין ז"ל, דרך הפגנות הימין משולחות הרסן בכותל או בכל אתר ואתר - וכלה בכפר מימון, ההתנגדות להתנתקות ועמונה - הדובדבן שבקצפת. לכל אורך אותה תקופה שידרו מנהיגי הימין מסרים ברורים נגד ממשלת ישראל, תוך שהם כלל לא שמים לב שבעצם קריאתם הם שוללים את הלגיטימיות הבסיסית כל צורת שלטון נורמלית באשר היא. הדמגוגיה חוצבת הלהבות לא התקבלה על בני הנוער כספציפית כלפי ממשל זה או אחר, כי אם כלפי שלטון בכלל, כלשהוא. בני הנוער שחונכו על המשוואה האבסולוטית של "ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל" - ממנה הוצאה בברוטאליות המדינה כגוף מארגן ומנהיג, כלל לא מכירים בצורך בהנהגה.
היום באה לידי ביטוי אותה מחשבה מעוותת. המתיישבים מתוסכלים עד מאוד; כל הקמפיינים האחרונים שניסו לצייר את שטחי יו"ש כבית הישראלי, כסיפור הרומנטי של כולנו - נשרפו כליל כתוצאה ממעשה ידיהם של המתפרעים שלא בחלו באמצעים כדי ליצור "תג מחיר", אם מדובר בהתקפות ברוטאליות ומשולחות רסן בפלשתינאים, שלא לדבר על אלימות פיזית ומילולית כלפי כוחות צבא ומשטרה.
ובימים ההם אין מלך בשטחי ישראל ואיש הישר בעיניו יעשה. אלו הם פירות הבאושים אותם נטעו ברשלנות פושעת מנהיגי הימין, החילוני והדתי - פוליטיקאים ורבנים. הם לא שמו אל ליבם את ההבנה הפשוטה אותה הציג הפילוסוף מקיאוולי באומרו כי מלחמות מתחילות כשאתה רוצה, אך אינן מסתיימות כשאתה מבקש. כעת הם שוברים את הראש בדרך לפתרון, שספק אם יגיע מספיק מהר כדי למנוע את המכה הבאה.
אל תגלו להם, מפני שספק אם יאבו לשמוע: החינוך לכיבוש, משחית.