פרשיות השבוע

אז עכשיו, כשאירועי חול המועד סוכות מאחורינו, אפשר לכתוב את המדריך השלם לאירועים שכבר היו:

* אחרי שאברהם פריד ויעקב שוואקי התחרו ביניהם על תואר המופע המרכזי של הקיץ (1:0 לפריד. אולי אפילו 2:0, הוא הופיע פעמיים), נערך השבוע הסיבוב השני של התחרות - שוואקי למד את הטריק של שתי הופעות, ופריד מצידו הוכיח שהוא עדיין הכוכב הבלתי מעורער של הזמר החסידי, עד כדי כך שאנשים יסעו אפילו עד טבריה בשביל הופעה שלו. אבל התברר שלא רק ששוואקי מאיים לעקוף את פריד בסיבוב (הכל ברוח טובה, כן? ברור שעיניהם של שני הזמרים אינן צרות זו בזו. אם כי אולי עיניהם של כמה אנשי הפקה דווקא כן), יש כבר מי שעוקף את שניהם, זה שאפילו אין צורך להזכיר את שמו ומספיק לציין שהוא הופיע ביום ראשון בקיסריה.

* מרדכי בן דוד, אגב, פרש ככל הנראה מהמירוץ, ולא הופיע כלל בארץ השבוע.

* בזמן שטבריה וקיסריה צוהלות ושמחות, דווקא לחברון היה פחות מה להציע השנה. בשנים עברו, יכולתם לכתוב רשימה של כל הזמרים שאתם מכירים, להשוות בינה לבין התוכנית של סוכות או פסח בחברון, ולא למצוא אף הבדל ביניהן. אבל זה היה בשנים עברו. כשמסתכלים על המודעות של חברון היום, כבר לא תוהים מה יש יותר, זמרים או מקומות שיוצאת מהם הסעה. לא שזה משנה לנוסעים לחברון; אברהם, יצחק ויעקב עדיין נמצאים שם, ולא באמת משנה כמה זמרי ליווי מצטרפים אליהם. צדיקים במיתתם קרויים הופעה חיה.

המנצח מקיסריה (צילום: יחצ)

* אם במהלך החורף ירד עלינו מהשמים מטר של בלונים וסרטים, תדעו לכם שזה מענה לאלה שבתור "תפילה לגשם" עשו פסטיבל בבתי כנסת עתיקים בצפון. זה נחמד, באמת נחמד, וגם חשוב לעורר את הציבור להתפלל לגשם, אבל לקרוא לאירוע עצמו תפילה, זה קצת בעייתי. פסטיבל זה פסטיבל, ותפילה זו תפילה.

* המדור עדיין לא הבין איך גם שמחת בית השואבה בחרשה, וגם שמחת בית השואבה ברחובות (ומן הסתם עוד כמה), היו "שמחת בית השואבה המרכזית".

* פרסומת ברדיו הציעה לכל מי שמחפש תעסוקה לילדים בחול המועד, לנסוע לנגריית "חמישה נגרים" ולמצוא שם דברים מעניינים לקנות. כל הרעיונות שהוצגו בתחילת הפרסומת כפעילויות משעממות שצריך למצוא להן אלטרנטיבה (לאסוף עלים, לבקר את סבתא ועוד) היו יותר מעניינות ממה שהפרסומת עצמה הציעה.

* כל האירועים המסורתיים ("הקהל", פסטיבל בית שמש, גשם באמצע חוה"מ וכו) התקיימו כבכל שנה. אפילו החלק בפסטיבל מספרי סיפורים שמוקדש לסיפורי הומור יהודי, התקיים כרגיל בהשתתפות ח"כ אורי אורבך. מה שהוכיח סופית (שלל הופעות בטלויזיה ובאירועים שונים יכלו להוות הוכחות, אבל כשמדובר באירוע הומוריסטי גרידא זו כבר הוכחה סופית) שהנ"ל לא באמת עזב את המגרש הקודם שלו, רק הוסיף לעצמו עוד אחד.

* אבל הפסטיבל האמיתי של סוכות היה כמובן בירושלים. עיריית ירושלים לא תכננה אותו, לא היה לו שום ערך מוסף חינוכי, והוא היה שייך יותר לרמדאן מאשר לסוכות, אבל הוא היה הכי מעניין וחווייתי.

בסוכה אחת

שכוייח השבוע מוענק לשחר אילן ("דה מרקר") וליעקב ריבלין ("בקהילה"), שלכבוד חג האחדות (דהיינו, שבו כל הדרשנים מתאחדים לדבר על מסר האחדות שבארבעת המינים. אבל מיד אחרי סוכות כל אתרוג חוזר לקופסה שלו, ולא תראו אותו יותר מסתובב עם איזושהי ערבה עד סוכות הבא) החליטו לכתוב בבלוגיהם (אילן על דעת עצמו, וריבלין כתגובה לאילן) 18 דברים טובים איש על המגזר של רעהו. שווה הצצה.

ותהייה קטנה לסיום

והפעם חידה מתמטית: אם הרב שרלו יוצא ב-22:00 מתיקון ליל הושענא רבה בת"א כדי להיות ב-2:00 בהיכל שלמה, והרב שמואל אליהו יוצא ב22:15 מרעננה כדי להיות ב-0:00 ברמת-גן, למי מהם יש סיכוי גדול יותר לפגוש את הרב יהושע שפירא, שיוצא ב-0:00 מרמת-גן כדי להיות ב-1:00 בנתיב מאיר וב-2:15 במדרשת הרובע?

בברכת אם אתם קוראים את המדור בהושענא רבה, תעשו טובה ותשקיעו בעוד שתי דקות של תפילה על המים. לפני שיהיה מאוחר.