מקשים העולם, מפני מה נהגו ישראל להזיז שעוניהם שעה אחת אחורנית במוצאי שבת תשובה? יש אומרים, כדי להקדים זמן צאת הכוכבים במוצאי יום כיפור; וקשה, הלא בכך מקדימים גם את השקיעה בערב יום כיפור? ויש לומר, כי בכל ימות השנה מקטרג השטן על ישראל, ומזכיר עוונותיהם לפני הקדוש ברוך הוא, וישראל אומרים: גלוי וידוע לפניך, רבש"ע, שרצוננו לעשות רצונך, אלא מי מעכב? טרדות הזמן הן המעכבות בידינו מלשוב בתשובה שלמה לפניך ולקיים מצוותיך בלבב שלם. על כן נהגו בעשרת ימי תשובה להוסיף עוד שעה ליום, ולומר לפני הקדוש ברוך הוא: הנה באה לידינו שעה נוספת וניצלנו אותה; אילו רק היית נותן לנו עוד שעה מדי יום ביומו, היינו מנצלים אותה לעשות רצונך, אלא שדוחק הזמן הוא לבדו מונע אותנו מן המצוות. ועל שעה זו אמרו חז"ל, יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא.
(רק חבל שהשנה מוצ"ש תשובה יצא בדיוק בערב יום כיפור, בלילה שבו הסליחות של האשכנזים ממילא קצרות, ואפשר להגיע אליהן בזמן גם בלי שעה נוספת בלילה.)
 |
|
שעון-שעון שעל הקיר מי הצדיק הכי גדול בעיר? (צילום: kainet -cc-by)
|
די למלחמות
מאז פרוץ המלחמה באמצע מוסף של יום כיפור התשל"ד, נהגו כל העיתונים להקדיש את מוספי יום כיפור לאותה מלחמה, עד כדי כך שרבים כבר הספיקו לשכוח שיום כיפור היה גם לפני חורף 73, ו"חשבון נפש" אפשר לעשות לא רק על השאננות שקדמה להתקפה הערבית. השנה, ב"מעריב" הלכו צעד אחד קדימה, ובמקום להקדיש את הגיליון למלחמת יום כיפור בלבד, הם כבר הכינו גיליון מיוחד שעוסק בכל מה שקשור לצה"ל. נכון, זה כולל גם זכרונות ממלחמת יום-כיפור (כמו למשל זכרונותיו של הרב רונצקי מהרגעים הראשונים של המלחמה, וזכרונותיו של גרשון הכהן מהשיחה של הרב עמיטל לפני נעילה), אבל כתבת צבע על 'גבעתי', סקירה של גלגולי הסלנג הצבאי ומדריך למי שרוצה להיות רמטכ"ל - הם כבר פחות ענייני דיומא. אז אולי המצרים והסורים לא הצליחו להכניע אותנו, אבל הם הצליחו לפגוע בזהותו של יום כיפור.
עוצמה גדולה
"כל מסכמי שנת התשס"ח נדרשו לסוגיית החזרה למקורות במוזיקה הישראלית. מגמה רחבה, תופעה מתפשטת, אין ספק שבשנה הבאה לא יכתבו יותר מילים לשירים וכל הדיסקים יהיו מלאים פיוטים של ריה"ל... עד שבאו המצעדים השנתיים, והראו שמוקדם מדי להתלהב. הדתי היחיד שנכנס לרשימת 20 הגדולים של גלגל"צ היה אביתר בנאי." (מדור זה, לפני שנה)
 |
|
תופעה בשלבי התפתחות (צילום: Mihaieli, ויקיפדיה העברית)
|
אז מצד אחד, עושה רושם שה"מוקדם מדי להתלהב" היה בסך הכל שנה אחת מוקדם מדי; במצעדים השנתיים לסיכום התשס"ט, שלושה שירים מתוך עשרת הגדולים הן ברשת ג' והן בגלגל"צ, כולל שיר השנה בגלגל"צ, שייכים לזמר אחד (הישג נדיר שלא נצפה באזורנו מאז הפריצה של עידן רייכל בתשס"ג) דתי, שגם נבחר לזמר השנה בשתי התחנות. מצד שני, מדובר באביתר בנאי. אז אמנם הפעם הוא כבר איננו הדתי היחיד ב-20 של גלגל"צ, כי אפשר למצוא שם גם את ארז לב-ארי במקום ה-13, אבל בגדול נראה כאילו הדרך היחידה לכבוש את המצעדים השנתיים [בלי לזלזל בשירים יהודיים שהפגינו נוכחות במצעדים בלי להגיע לפסגה, כמו הגירסה של ברי סחרוף ל"מה לך יחידה" (26 בגימל) ואפילו הגירסה של אברהם פריד ל"רק תפילה אשא" (39 שם)] היא להיות אביתר בנאי. ואולי סתם צריך לקלוע בול לטעם המוזיקלי שהולך היום. על כל פנים, לא צריך להחביא את הכיפה ואת האמונה בשביל זה - הקהל ישמע כל שיר שיערב לאזניו, גם אם הוא ידבר על חזרה בתשובה.
אז מה המסקנה? שהתופעה הזאת עדיין - גם בסוף השנה הזאת - בשלבי התפתחות. אבל למסע הזה יהיה סוף טוב.
אמת מה נהדר היה כהן
ואם כבר מדברים על מוזיקה יהודית, אי אפשר שלא להזכיר את הופעתו של הכהן הגדול מאחיו, הלא הוא לאונרד כהן. בדרך כלל, כשזמר בעל שם עולמי מגיע להופעה בארצנו הקטנטונת, נוצרת - לפחות אצל המדור - תחושה שהוא "בא לעשות לנו טובה". הנה, כוכב העל האגדי, אליל נעורינו, זנח את מקום מושבו והגיע עד לרמת-גן הקטנה רק בשבילנו. אבל דווקא הפעם, כשלאונרד חתם את הופעתו בברכת כהנים, לא מנהג מקובל בהופעות (גם לא בישראל - מישהו זוכר ברכה בהופעה של מאור כהן? יזהר כהן? דנה אינטרנשיונל?), היה נראה כאילו הפעם הזמר האורח היה זה שהרגיש צורך להגיע, ולהופיע פעם אחת מול קהל יהודי לגמרי. רצוי לפני יום כיפור.
 |
|
באיחור אלגנטי (צילום: Aron-cc-by)
|
מוטב מאוחר
שכוייח השבוע, וגם מזל טוב, נשלח השבוע לקובי אוז. הסוג-של-התחזקות של אוז, שבא לידי ביטוי בדמות מופע חדש, דיסק בתהליכים וגם בלוג אישי מסקרן, נמשך כבר כמה חודשים - אבל גולת הכותרת הגיעה בשבת האחרונה. השבת, באיחור של 27 שנה, קובי אוז עלה לתורה וקרא את הפטרת בר-המצווה שלו, אותה הוא לא הסכים לקרוא בשבת המקורית בגיל 13. המדור משוכנע שהפטרת 'שובה' מעולם לא שמחה כל-כך כשמישהו קרא אותה. ובכך גם יישם את תוכנה.
מרוב אייטמים על מוזיקה ויהדות (כנראה יש הרבה כאלה בתקופת החגים), לא נשאר מקום למפגש בין שאנן סטריט ("הדג נחש") למתיסיהו ב"ידיעות", וגם לא לראיון עם שי גבסו בערוץ 24, שחלב ממנו אמירות מעניינות לגבי האמונה, החזרה בתשובה והגירוש מגוש קטיף. אז נציין רק שלשאלה הנוקבת - למה הכיפה שלו תמיד מוסתרת, הוא ענה תשובה עוד יותר נוקבת - כי כל כיפה אחרת תקטלג אותו לאיזשהו מגזר.
ותהייה קטנה לסיום
אם גם לבעלי התורה, גם לבעלי המעשים הטובים, גם לצדיקים שמכילים את שניהם וגם לרשעים שאין בהם כלום - לכו-לם יש חלק בארבעת המינים, למה רק לאלה שאין להם כסף לסט כשר אין מקום?
בברכת לישב בסוכה.