פרשיות השבוע

ענין של זמן

המדור מודה לממשלת ישראל, שקיימה את הדיון המכריע לגבי עיסקת השבויים ביום שלישי, כי אילו הוא היה מתקיים בסוף השבוע, חלק מעיתוני השבת היו נאלצים לכתוב עליו בלי לדעת מה הוחלט, והדתיים שביניהם אולי היו תוקפים את הממשלה על ההתקפלות, על ההפקרות, על הקלות הבלתי-נסבלת בה היא משחררת אסירים עם דם על הידיים. סביר להניח שגם המדור היה תוקף מראש את הממשלה, וכותב שהעולם המודרני גורם לנו להכריע ע"פ הרגש וע"פ השכל, ובגלל החרדה המוצדקת והחשובה עד מאוד לגורלו הפרטי של היחיד בשבי אנו מוכנים לסכן חיי רבים, ועוד ועוד. הוא כמובן היה יוצא אידיוט, כי בסופו של דבר הממשלה מחליטה כפי שהיא מחליטה, ולא בהכרח כפי שחושבים שהיא תחליט, וע"פ השיקולים שלה - ולא משנה כרגע מהם השיקולים - היא לא אישרה את העיסקה.

אז המדור מודה לממשלה באופן אישי, ואם אכן המתנגדים לעסקה צודקים - הוא מודה לה גם בשם כל עם ישראל.

הגרסה הדתית של סופרמן?

בניסן עתידין להיגאל?

המשא-ומתן לשחרורו של גלעד שליט האפיל על המשא-ומתן להרכבת הממשלה, אבל אלה מביניכם שקוראים את העמודים הפנימיים של העיתונים, יודעים שגם המו"מ הזה התנהל השבוע. אולי באמת עדיף כך - שהמגעים הקואליציוניים לא יתנהלו לאור הזרקורים, ואולי זה יגרום לדיונים להיות ענייניים יותר, בלי ניסיונות לייצר כותרות ראשיות, כי ממילא הכותרות הראשיות עוסקות בנושא אחר.

גם המדור אינו מתעניין יותר מדי בדיונים על חלוקת התיקים, אבל מדבר אחד הוא מאוד מוטרד: מהיום שבו הרב פרופסור הרשקוביץ יהפוך להיות השר הרב פרופסור הרשקוביץ (ואולי הרב השר פרופסור? או הרב פרופסור השר? זו סוגייה מטרידה בפני עצמה, כי המדור יצטרך לכתוב כל פעם את שלושת התארים האלה לפחות עד שהממשלה הקרובה תיפול, אבל נניח את זה בצד כרגע), ובסופו של דבר הוא יסכים להתפטר מהכנסת, ויתפנה כסא לניסן סלומיאנסקי. או אז ינשמו כל מוסדות הציונות הדתית לרווחה, ביודעם כי יש להם על מי להישען, ומושיעם משכבר הימים ידאג לכל מחסורם. הם ינשמו לרווחה, וסלומיאנסקי יתחיל להזיע, כי מערכת הבחירות האחרונה עשתה ממנו פוליטיקאי בעל יכולות פנומנליות, והקריאות לפנות לו מושב בכנסת הפכו אותו למינימום משיח, ועכשיו הוא לא יוכל להמשיך להיות ח"כ טוב שדואג לתקציבים - הוא יצטרך להצליח למנוע כל קיצוץ קטן בתקציב לחינוך הדתי. אולפנה אחת תקבל חצי שקל פחות - והוא נכשל בתפקידו ובעצם הונה את כולנו.

אז המדור אינו פונה לרב פרופ הרשקוביץ להישאר ח"כ בכוונה כדי להשאיר את סלומיאנסקי בחוץ (הוא דווקא מעדיף להכניס עוד ח"כ דתי, לא משנה מי זה יהיה), רק מרחם על סלומיאנסקי, שבזכות הקלחת הפוליטית האחרונה בציבור הדתי הפך לגירסה הדתית של סופרמן, אבל עם ציפיות מוגזמות לתקציבים הוא יהפוך לגירסה הדתית של מאדוף.

ברוך דיין האמת

המדור משתתף באבלה של העיר פתח-תקווה, בהילקח ממנה רבה הראשי מזה שנים רבות, הרב סלומון זצ"ל. הוא מאחל לה שתמצא במהרה רב ראשי מוצלח וראוי לא פחות, ושזה יקרה בלי הרבה פוליטיקות.

חידון תנ"ך בלי אבשלום (צילום: קובי מנורה- שפמ, ויקיפדיה עברית)

נאה לקדוש פאר

למי שפספס, השבוע התקיים חידון התנ"ך הארצי לנוער (לא להתבלבל: החידון הארצי זה זה שכולם בו מדברים בעברית, ואין בו בדיחות של אבשלום קור. החידון העולמי יהיה רק ביום העצמאות). לראשונה, החידון התקיים בשני מסלולים, לתלמידי הממ"ד והתלמידים הממלכתיים, כדי לתת גם למתמודד לא-דתי להגיע לחידון העולמי. עוד כמה פרטים על האירוע: במקומות הראשונים זכו אורי לוביש (מהמסלול הדתי) ועומר עדני (מהמסלול הממלכתי); החידון הצליח להיות בסימן 100 שנה לתל-אביב, אע"פ שהיא איננה עיר תנ"כית במיוחד (החידון עצמו מעיד שהיא רק בת 100. אם כי יפו מוזכרת כבר בתנ"ך); הוא כלל חבר שופטים מגוון במיוחד שמנה שופט אחד וכמה שופטות (אממ... בתנ"ך זה לא היה בדיוק ההפך?) ודווקא בתחום ההנחייה לא היו שני מסלולים, אלא מנחה אחד, דתי. אז אמנם מדובר בגקי לוי, והוא יכול להפוך את החידון לחווייה מעניינת גם עבור אלה שאינם מוצאים בו עניין בד"כ, אבל עדיין, אם כבר מוסיפים מסלול ממלכתי, אז המדור מתגעגע לדניאל פאר.

עוד הבן-איש חי

שכוייח השבוע מוקדש שוב לכנס באוניברסיטת בר-אילן. בעוד חגיגות ה-100 לתל-אביב צוברות תאוצה, בבר-אילן זכרו שהשנה מציינים גם 100 שנה לפטירתו של רבי יוסף חיים, הלא הוא ה"בן איש חי", מענקי התורה הספרדים במאה הקודמת (כלומר, עד לפני 100 שנה, כאמור), בפרט בתחום ההלכה. הפעם אפילו המדור הדל והשפל הצליח להבין את כותרות ההרצאות בכנס, וזאת באמת הזדמנות מצויינת לדון במשנתו של הבן איש חי. ובכלל, אלמלא ההתייחסות של מארגני הכנס, ספק כמה אנשים היו מודעים לתאריך הזה. לא שעכשיו מיליוני אנשים מציינים את המאורע, אבל זה עדיין משהו.

ותהייה קטנה לסיום

ספרים רבים של חכמי אשכנז, ויכוחים קשים בארמונו של מלך ספרד, שאלות אינספור באתר של "חברים מקשיבים" - כל היהודים בכל הדורות התאמצו להכריע בשאלת ידיעתו המוחלטת של הקב"ה, מול הבחירה החופשית. עד שבא הקמפיין החדש של מפעל הפיס, והכריע בצורה פשוטה וחד משמעית: "מי אמר שהעתיד קבוע מראש? בלוטו החדש הכל אפשרי". פשוט כך. מעשינו והשתדלותנו יקבעו כמה כסף נרוויח. בעקבות זאת, המדור מפנה מספר שאלות תיאולוגיות-פילוסופיות נוספות למפעל הפיס: האם מפעל הפיס הוא באמת כל-יכול? איך יתכן מצב "ממלא לוטו ורע לו" - אנשים ממלאים כל יום כרטיס חיש-גד ואינם זוכים בפרס הגדול? האם מפעל הפיס יכול לייצר כרטיסים שאינם יכולים לזכות? והכי חשוב: האם הפרס הראשון באמת קיים?!

בברכת שנזכה לחומרות מעניינות לקראת פסח הבעל"ט.