פרשיות השבוע

לכבוד הקורא שקיבל משלוח מנות עטוף בצלופן בצבע בז מזעזע, ובתוכו שתי אזני, המן שלוש מקופלות, קטע של הרב קוק על השמחה בפורים, שתי סוכריות לא-מזוהות עם כיתוב בצרפתית על העטיפה ואפילו לא פסק-זמן אחד: שלום וברכה. זה אני שהתחלתי את השרשרת הארוכה, שהעבירה את המשלוח-מנות מאחד לאחד, כמות שהוא, עד שהוא הגיע אליך. אני ממש מתנצל על הצבע הזוועתי של הצלופן, פשוט הגעתי לחנות אחרי שכל הצלופנים השווים אזלו. כמו כן, אם שאלת את עצמך (ומן הסתם שאלת), הסוכריות הלא-מזוהות שבפנים הן בהשגחת בד"צ שארית ישראל (על הסוכריות עצמן אין חותמת, אבל היתה חותמת על האריזה), אז אתה יכול לאכול.

כלומר, להעביר את אותו משלוח-מנות הלאה, אבל להגיד לבא בתור שהסוכריות כשרות.

בתאבון.. (צילום: YeddaTeam-cc-by-nd)

אין נישואין, יש ברית

המצב הפוליטי הנוכחי, מעמיד את חלקנו במצב לא-מוכר. מצד אחד, אחד הנושאים המרכזיים שעליהם תקום או תיפול ממשלת נתניהו, הוא נושא שקשור לצביונה היהודי של המדינה, להלכה היהודית, למשפחה היהודית. מצד שני, אנחנו לא לגמרי יודעים מה להגיד עליו. זה לא תקציבים לחינוך הדתי ש"ברור שכן", לא עקירת יישובים ש"ברור שלא", אלא חוק מורכב שיש עליו חילוקי דעות, ולכן לא ברור לנו איפה אנחנו בסיפור הכל-כך-קריטי הזה. כבר לא מדובר בסל התרופות או בסגירת מפעלים, שמשום מה יוצרים רושם שהם אינם נושאים שדתיים צריכים להיות מוטרדים מהם; הפעם אי אפשר להתחמק מהעובדה שזה נושא מאוד משמעותי לכל מי שזהותה היהודית של המדינה חשובה לו, ועם זאת, זה נושא מורכב שדורש גם הבנה בהרבה סוגיות הלכתיות ומציאותיות, ואין לנו אמירה חדה וחד-משמעית בנושא הזה. לא שחייבת להיות אמירה חדה, להפך: אולי עכשיו נתחיל לעכל שסוגיות הרות גורל יכולות להיות מורכבות, ונעדרות אמירה ברורה וחד-משמעית.

אי אפשר להתחמק

נשארו שבת

הרה"ג יעקב יוסף פרסם פסק הלכה באחד מעלוני השבת, לפיו כל חייל צריך להשתדל לצאת הביתה בשבת זכור, כדי לא להסתמך על הקריאה מספרי-התורה של הצבא. הבעיה העיקרית, כך כתב הרב יוסף, היא החותמת של הרבנות הצבאית המוטבעת על ספרי-התורה. בתגובה, הרב אייל קרים, ראש מדור ההלכה ברבנות הצבאית, פירסם מכתב מנומק שמסביר למה קריאת זכור אפשרית בכל זאת בצבא לכתחילה, ולמה הרב גורן זצ"ל והרבצ"רים שאחריו העניקו חותמת כשרות לחותמות שעל הספרים. אז זאת אמנם חומרה קצת יותר מבוססת מלהגיד "זכר" ו"זייכר" בעשרה נוסחים שונים (מנהג ממש חביב, לעניות דעת המדור, כל עוד לציבור לא אכפת), אבל עדיין זאת איננה סיבה לפסוק לחיילים להשתדל לצאת בשבת אחרת. בקיצור, הרב קרים השאיר את כל החיילים (חוץ מאלה שהיו ממילא אמורים לצאת בשבת זכור הביתה) שבת.

המדור משתתף בצערם של חיילים דתיים כמעט היה להם תירוץ לצאת הביתה לאירועי שבת זכור הנכספת. הוא גם מקווה שהרב קרים לא יטרח לתרץ קושיות אחרות על צה"ל, ועל קיומה של מדינת ישראל בכלל, שעולות מפסקי ההלכה באותו עלון ("ארץ ישראל שלנו").

ותודה לרב קרים שהשאיר אותי שבת(צילום: yanivba-cc-by-sa)

משיח לא בא

מה שמדהים בגירסה החדשה של אברהם פריד לשיר "שהשמש תעבור עלי", איננו השיר עצמו (יש לציין שהמדור מעריץ את פריד, אבל אוהב יותר את הביצוע המקורי לשיר הספציפי הזה, בפרט כשהוא הרבה יותר מתאים למילים), גם לא העובדה ששיר של יורם טהרלב וחנן יובל הופך לחסידי (שניהם כבר תרמו בעבר למוזיקה החסידית, ובאופן מודע, גם בלי שיחדשו שירים שלהם), גם לא העובדה שכוכב זמר חסידי מבצע שיר עברי (מרדכי בן דוד כבר ביצע כמה שירים כאלה) ואפילו לא העובדה שהפעם זה פריד (אם כי זה בהחלט ראוי לציון).

מה שבאמת מדהים הוא, שאברהם פריד מוציא להיט בלי להזכיר בכלל את המילה "משיח".

מלחמת ההתש"ע

פרסומים של מכרזים לקראת השנה הבאה, מיונים לקראת השנה הבאה, הרשמות למוסדות חינוך לקראת השנה הבאה וכיו"ב, מלחיצות את המדור. כל הפרסומים האלה מתעקשים לטעון שהשנה הבאה תהיה שנת התש"ע. ומה אנחנו עושים? יושבים בחיבוק ידיים. ישאל השואל: מה הבעיה? ובכן, השואל הנ"ל הוא כנראה אשכנזי, ואין לו בעיה להגיד תש"ע, תשע"א או תשע"ה. אבל מה יעשו כל אלה שעדיין מקפידים על הגייה נכונה של האות ע? תנסו רגע להגיד תש"ע כמו שצריך. זה פשוט לא הולך, זה נשמע כאילו משהו תקוע בגרון. המדור פותח בזאת במאבק חסר פשרות למען ביטול העשור תש"ע-תשע"ט, וקפיצה ישר לתש"פ. אולי זה חשוב ללכת לפי הסדר של האותיות, אבל זה לא באמת קריטי עד כדי כך שבמשך 10 שנים יהיה קשה לבטא את התאריך העברי (בזמן שיהיה מאוד קל להגיד "2010", מה שיקנה יתרון ללוח הלועזי ח"ו). הציבור נקרא לצאת מהאדישות ולדרוש את ביטול שנות התש"עים. כמו כן, הוא מתבקש לגלות ממי בכלל אפשר לדרוש את זה.

ותהייה קטנה לסיום

האם יש סיכוי שנשרוד את כל החודש הקרוב, בלי לראות באף פרסומת את משחק המילים "הגדה"-"אגדה", או שזה אבוד מראש?

בברכת ברור שבתוך האזניים של המן הרשע היה פרג ולא שוקולד.