אחת התופעות הבולטות ב"עונת המלפפונים" של מערכת הבחירות הנוכחית, היא הזרימה של ידוענים לעולם הפוליטי. יתכן שבכנסת הבאה נראה את יאיר לפיד, מרב מיכאלי, אולי שוב נפגוש את פנינה רוזנבלום, וכנראה שעוד היד נטויה. בכלל, עושה רושם שהגבולות מתערבבים, ועוד מעט כבר לא יהיה ברור מי חבר כנסת, מי מגיש ברדיו ומי כדורגלן.
וכמו הרבה טרנדים אחרים, גיוס הסלבריטאים לפוליטיקה מגיע עכשיו גם למחוזותינו. אולי מפני שכל טרנד מגיע למגזר הדתי באיחור, אולי פשוט מפני שעד לא מזמן כמעט ולא היו סלבים מהמגזר. כך או כך, בין המועמדים המוצעים לרשימה הדתית החדשה ניתן למצוא את סיון רהב-מאיר, אורי אורבך, חגי סגל, אלישיב רייכנר ועוד ועוד . כבר לא צריך להיות קצין בכיר בצבא, או בעל ותק בעשייה הציבורית, די בכך שיש לך כישרון כתיבה. האם ניכנע גם אנחנו לטרנד הזה
ואפרופו הרשימה הדתית
גם אם יהיו פריימריז פתוחים, גם אם יהיו שמות חדשים ורעננים, גם אם יהיה ייצוג למסורתיים, גם אם הרב מוטי אלון יעמוד בראש הרשימה, גם אם אהוד בנאי ישוריין למקום השני, גם אם הפעילים יעשו פנים-אל-פנים בכל בית במדינה, גם אם יסבירו בפשטות לכל דוברי הרוסית שליברמן הוא בעצם חלק מהמפלגה שלנו, גם אם ש"ס תצטרף לרשימה, גם אם קדימה והליכוד יפרשו מהמירוץ - קשה להאמין שהרשימה תשיג יותר מ-9 מנדטים עם שמות כמו שורשים, עמיחי או הבית היהודי (השם הנבחר). אלה שמות יפים, אבל לא שיווקיים. צריך למכור לציבור שם בעל צליל חדש, פורץ דרך, מעורר תקווה, משהו כמו קדימה, למשל. פשוט וקולע. לאן נעלמו כל המוחות המבריקים, שיכולים להציל אותנו מליפול שוב בגלל בעיות יחצ"ניות? יכול להיות שמישהו פשוט החליף בטעות בין ההצעות לשם המפלגה החדשה, לבין ההצעות לשם של השבט החדש בבני עקיבא.
 |
|
ואנחנו חשבנו שזה הבית היהודי
|
ואפרופו אפרופו הרשימה הדתית
לא רק התופעה של הרצת סלבריטאים לכנסת הגיעה גם אלינו. ועידת המפד"ל (האחרונה?) שהתקיימה השבוע, כללה הרמת כוסית לרגל ההישגים המרשימים של המפלגה בבחירות לרשויות המקומיות. רוב המפלגות השמיעו דברים דומים על הצלחה והישגים, אבל מהמפד"ל היינו מצפים לקצת יותר כנות. הרי העובדה שכמעט כל המפלגות הארציות (אולי חוץ מ"צדק חברתי" של גאידמק) יכולות לטעון שהן הצליחו, מוכיחה שקשה לקבוע באמת מי הצליח ומי לא. כל אחת הצליחה במקומות מסוימים, ונכשלה במקומות אחרים. חבל שגם המפד"ל אימצה לעצמה את המנהג להתגאות בהישגים שספק אם באמת הושגו.
ואם בכל זאת מתעקשים לברר מי ניצח ברמה הארצית, המנצחת היא כנראה הרשימה העצמאית.
 |
|
No more Mafdal
|
ואפרופו אפרופו אפרופו הרשימה הדתית
סתם, בלי קשר אליה. שכוייח השבוע מוענק לרשת ג. למדור לא יצא לעקוב אחרי לוח השידורים של התחנה, ולכן הוא איננו יודע בדיוק על מה מוענק השכוייח, אבל לפחות בפרסומים של המופע השנתי "שיר לשלמה" (מיטב הקרליבכיסטים + זמר אורח מבצעים משיריו של ר שלמה, במוצ"ש שאחרי יום השנה לפטירתו) מופיע הלוגו שלהם, מה שאומר שהם משתפים פעולה. ויפה שרשת ג מודעת לכך שגם קרליבך זה מוזיקה ישראלית, ואיננה מהססת לתת יד למופעים מהסוג הזה.
אל תתעסקו עם הזוהר
תיקון והסתייגות: בשבוע שעבר המדור העניק שכוייח למשרד הפרסום ברוקנר-נטע-יער על הקמפיין לסדרת "עם הספר", תחת הכותרת: "אמא, מי זה הרמב"ם?". אז קודם כל תיקון: מתברר שהקמפיין מתייחס לכל הסדרה, וכולל גם את "אבא, מי זה ש"י עגנון" ו"אמא, מה זה הזוהר". וכאן באה ההסתייגות: גם אם יהיה לך זוהר בבית, הילד שלך לא יבין מה זה. אם תגיד לו לפתוח את הספר ולקרוא בעצמו, השאלה הבאה שלו תהיה "מה זה רזא דשבת איהי שבת דאתיחדת ברזא דאחד?" ועל זה לאמא יהיה קצת קשה לענות. לא יקרה כלום אם הזוהר יישאר בגדר ספר מסתורי שהכתוב בו נשגב מבינתנו. לא יקרה כלום אם יש משהו שהילד לא ידע. כנ"ל לגבי ההורים שלו.
ותהייה קטנה לסיום
מעל לידיעה בעמודי הספורט של "הארץ", לקראת משחקו הראשון של כדורגלן העבר דייגו מראדונה כמאמן ארגנטינה, נכתב שאלוהים ידריך הערב לראשונה את הנבחרת. והתהייה: מה קשור אלוהים לכדורגל?! מייקל גורדן לא היה כדורסלן?!
בברכת התנצלות על עודף הפוליטיקה במדור - אם כי לפחות זה מה שהשבית סוף סוף, כנראה, את כל הדיבורים על סרוגים.