פרשיות השבוע

הגוי-של-שבת של המדור (ברור שיש אחד כזה, אחרת איך נסכם את מה שהיה בשבת?) מוסר כי הוא גלש באינטרנט בשבת האחרונה, וגם האזין קצת לרדיו, ולמשך כמה שעות דווקא דיברו על הילד שנדקר ביצהר, לא רק על מה שקרה אחרי. באמת

סימן לא טוב

בכל סוף שנה אנחנו מסתכלים באכזבה על השנה הקודמת, עוברים על כל האירועים המצערים וכל הבעיות שהתפתחו מאז שאמרנו "תחל שנה וברכותיה", עושים תשובה ומבקשים סליחה, אוכלים תפוח בדבש ומקווים שהשנה יהיה מתוק יותר. יש כאלה שמדלגים מהשלב הראשון לאחרון, בלי כל התהליך של ניסיון לשנות ולהשתנות. תפוח בדבש, ושתהיה שנה מתוקה, אינשאללה

אז זהו, שהשנה אין אפילו דבש. מועצת הדבש (יש דבר כזה!) מדווחת על מחסור בדבש בעקבות הבצורת. פחות גשם, פחות פרחים, פחות דבורים, פחות דבש. כדי לענות על הביקוש ייובא דבש במיוחד מחו"ל, לארץ שאמורה לזוב חלב ודבש. כך שגם אם יהיה לנו בסופו של דבר סימן על השולחן לשנה טובה, זה יהיה יותר סימן לכך שבינתיים המצב לא משהו, וצריך להשקיע קצת יותר בתשובה ובתפילות

דרושים עובדים חרוצים (צילום: david.nikonvscanon -cc-by)

בצער, רב

בצד הסיקור של "ידיעות אחרונות" על מציאת עצמותיה של הילדה רוז פיזאם, פורסם טור של הרב ישראל מאיר לאו, על הפער בין הימים שבהם הכניסו אותו כילד לתוך שק (כדי להציל אותו מידי הנאצים), לבין הימים בהם מכניסים ילדות למזוודה (ומטביעים בירקון). בפרשייה הזאת אין שום צד הלכתי, אין לה השלכות לכאורה על הצביון היהודי של המדינה, ואף רב לא היה מעורב בה. ובכל זאת, לב יהודי חייב להתייחס לסיפור הזה. לחוש את הכאב, לחשוב על התיקון, להכיר באחריות. זה דורש תגובה של רב. זה דורש גם תגובה של כל אחד מאיתנו.

אין להם סוף, ומעבר לו

השבוע, באמצע לילה חשוך ואפל, באו אלי בחלום חיים נחמן ביאליק, ש"י עגנון, שלום עליכם ונתן אלתרמן.

גם הרמב"ם והרא"ש הרימו קול נכאים / וגם עוז וגרוסמן, אך עודם בחיים" אמר אלתרמן. "בשעה שארע כל אותו המעשה, מסובים היינו בישיבה של מעלה, תוהים היאך הנחת כל ספרים שאמרת לקרוא, ולקחת לך ספר חדש", אמר עגנון. "כלום תמו ספרי פז אופיר לאסוף, כי חפזת אל מים שאין להם סוף?!" זעק ביאליק

ניסיתי להסביר להם שאכן ישנם ספרי מופת רבים שחובה לקרוא, שלא לדבר על ש"ס ופוסקים. אבל יש ספרים שצריך לקרוא כדי להתוודע לעולם שאותו הם משקפים, בפרט כשמדובר בעולם שרבים אינם מכירים אותו מקרוב (בשלב הזה ביאליק נעלב. הסברתי לו שמים בלי סוף עברו בירדן מוולוזין ועד היום), וגם לאלה שחיים באותו עולם לא יזיק להסתכל קצת במראה. רציתי גם להגיד להם שחשוב להציג את העולם הזה, מול עולם דתי-לאומי אחר שמוצג בסדרה אחרת, אבל החלטתי להתאפק.

ספק אם הם השתכנעו, למצפון שלי זה הספיק

לתוכנית מצליחה דרושים שמאלנים (צילום: ויקידפיה העברית)

ברכה (למילה ה)אחרונה

בגלל ההומור, בגלל הכנות, בגלל המוזיקה (כולל "המושב" ו"המדרגות"), בגלל השיר לשבת, בגלל הדיונים על פרשת השבוע, בגלל הציון של אורך השיר למי שלא שומע שירים בתשעת הימים, בגלל נקודת המבט הייחודית על המציאות, בגלל המגישים הנצחיים וגם בגלל אלה שפרשו בדרך, בגלל ההרמוניה המושלמת בין החילונים באולפן בת"א והדתיים בירושלים (עוד פעם דתיים ירושלמים. לא, אני מתאפק!) ובגלל שאר הדברים שמקנים לה כזאת פופולאריות, המדור מברך את "המילה האחרונה" לרגל חגיגות העשור להיווסדה. וגם בגלל העובדה שהיא התעלתה על עצמה ולא טרחה לקיים חגיגות כאלה. ובהזדמנות זו, שתי הצעות למפקד גלי צה"ל: להכניס עוד כמה אנשי שמאל לצוות התוכנית (אולי גם הם יזוזו פתאום ימינה), וכן לנסות לעשות תוכנית חדשה שבה מגיש ימני-דתי ומגיש שמאלני-חילוני יתווכחו ביניהם. ניסו את זה פעם, לפני עשר שנים, אולי הפעם זה ילך.

ותהייה לסיום

ברשימת השירים המתמודדים במצעד העברי השנתי יש שמונה שירים של זמרים דתיים / מן המקורות (כולל שלושה שירים של ארז בן ארי, ההוא ששר את... אני מתאפק! אני מתאפק!). צריך לבחור עשרה שירים. יש מצב שבשנה הבאה כבר יהיה מניין?

בברכת זהו, הצלחנו - טור שלם בלי להזכיר את הסדרה ההיא בyes