פרופורציות
שורות אלו נכתבות שעה בה בישיבת "מרכז הרב" נושאים דברים לציון שבוע לרציחתם של שמונת תלמידי בפיגוע הנורא שאירע. קשה להמשיך הלאה מנקודה כזו, להתעסק ולכתוב על כל ההתרחשות הרבה שסובבת את האירוע, כי מצד האמת, כל אחד מהדברים הללו מתגמד לעומת הרצח עצמו.
עם זאת, לא יהיה נכון להתעלם מכל אותן התרחשויות, על אף היותן שוליות יחסית לאירוע עצמו, מאחר והן מבטאות את המתרחש בחברה הישראלית. רק צריך לזכור כל הזמן את הפרופורציות.
יזכרו על הטובה
יהיה מי שיאמר שאת הזרעים הראשונים ניתן היה לראות כבר דקות ספורות לאחר הרצח, כשערוץ 10 חזר ממהדורת החדשות המיוחדת לשידור משחק הכדורסל של מכבי תל-אביב. מצד שני היתה גם נקודת אופטימיות בכך שהמחצית השניה נפתחה בשירת "התקווה" לאחר שנודע לקהל באולם על דבר הרצח. האופטימיות המשיכה כשאנשים רבים ממקומות שונים כתבו ודיברו על ייחודה ומרכזיותה של "מרכז", או סתם הביעו סולידריות. היו שם חובשי כיפות סרוגות שאינם נחשבים יותר מדי "מרכזניקים", אנשים מהעולם החרדי, בתוכם נטורי קרתא. גם מקרב אלו שאינם חושבי כיפה נשמע הזדהות עם הכאב, חלק מזה בזכות ראש הישל"צ, הרב וויס, שהתגלה כאדם דגול.
לרגע נדמה היה שמתעוררת איזו אחדות בעם המפוזר והמפורד.
רוקדים על הדם
כנראה שבשלב מסוים נמאס לאנשי התקשורת לחזור על אותן טעויות מביכות שחשפו את חוסר הבנתם המינימאלי ביהדות (ולא חסרות דוגמאות), אז הם החליטו לחזור ליחס האהוב עליהם כלפי אנשי הציונות הדתית - תקיפה.
כטריגר למהפך הם השתמשו בביקור התנחומים ב"מרכז" של אחת ממייסדות "שלום עכשיו", שבמקרה עכשיו יושבת כשרת החינוך ומיישמת את משנתה בהוספת ה"נאכבה" לחומר הלימוד ב"תולדות עם ישראל" (אל דאגה, המילה "ישראל" תוסר בקרוב). ה"סבל הנורא" שעברה השרה תמיר הפך ל"כמעט פוגרום" כשחוץ מקללות (היא לא רגילה לזה מהכנסת?) "נזכרה" תמיר לאחר כמה שעות שהיו גם בעיטות בגב, ומיד הובא לשימוש המושג הקדוש "אווירת הימים שקדמו לרצח רבין". טה דם!
אמרתם רצח רבין? אמרתם "חשיפה" "בלעדית" על "התארגנות חדשה של מחתרת יהודית", מבית היוצר של כתבת התחקירים שחשפה את פרשת "בראון-חברון" (שנגמרה ללא שום השלכות, מאחר וזו היתה עוד אחת מסוג העסקאות הפוליטיות המסריחות שיש כל הזמן בבית הנבחרים האהוב עלינו). אחרי החשיפה עצמה ביום שלישי בערב (חדשות ערוץ 1), הגיעו כל מיני "הבהרות" במהדורה של יום רביעי, שאיך לומר, קצת הוציאו את האוויר מהסיפור. עוד פלופ. ובכל זאת, אי אפשר שלא להעריך את יכולותיה הלמדניות של חסון, שהצליחה להמציא מושג תלמודי בשם "תקפו רבנן".
העובדות כמובן לא הצליחו לבלבל אף אחד, ומיד פצחו להם ריקודי "מה יפית" סוערים (ולקריאה נוספת על מקור הביטוי) של גינוי המפגינים נגד השרה תמיר, והזדעזעות עמוקה מ"מהמחתרת החדשה". אז נכון שהיחס כלפיה לא בדיוק היה שיא הטקט, אבל לפחות מאנשי "הציבור שלנו" אני מצפה לקצת יותר הבנה כלפי תחושת סערת הרגשות ששררה בכל שכונת קרית משה שבלב ליבה התרחש רצח באמצעות אותם (אל תתנו להם) קלצניקובים ידועים.
ואם זה לא הספיק, אז גברות מכובדות כמו במבי שלג ויעל משאלי סיפרו לכולם עד כמה "מרכז" היא חסרת משמעות בהיסטוריה של הציונות הדתית ושל עם ישראל בכלל. שיכתוב ההיסטוריה במיטבו.
השילוב של פיגוע בירושלים ויידויי אבנים באזורים ערביים בצפון (זו היתה כמובן המשטרה שיידתה אבנים, כפי שתקבע הוועדה הבאה) הצית בעיתוני ראשית השבוע צירוף מילים חדש: "האינתיפאדה השלישית". אצלי לפחות הביטוי הזה עורר תחושה כמו של מי שקם בבוקר וגילה שכל העולם עבר לשעון חורף, ורק הוא לבדו נשאר שעה מאחור. הלו, מה שלישית? למה אף אחד לא הודיע לי שנגמרה השנייה? ומתי בדיוק זה קרה? בחמש השעות שבהן לא נפל אף קסאם בתחומי נתיב-העשרה?
במחשבה לאחור, גם על סיומה של האינתיפאדה הראשונה לא הוכרז מעולם. איכשהו, כשהתחילה האינתיפאדה השנייה היה ברור שעברנו לפרק ב. כנראה ככה זה עם אינתיפאדות: הן יודעות רק להתחיל, לא להסתיים. אינתיפאדות לא מתות, הן מתחלפות.
אל תבשרו
יש משהו מקומם בהכרזתה של יו"רית הכנסת דליה איציק כי הגיעה העת להקמת ממשלת חירום. אין לי שום דבר נגד ממשלות חירום. גם לא נגד דליה איציק (בעצם יש, אבל לא זה העניין). אבל יש בעיה עם פוליטיקאים שיוצאים בהכרזות סופר-קונצזואליות כאלה.
לקרוא להקמת ממשלת חירום אף פעם לא עולה כסף, אלא אם כן יכוננו בארץ אגרת הצהרות שווא. בניגוד להצהרות פופולריות אחרות, כמו "חייבים להיכנס בהם בכוח" או "נמשיך בתהליך השלום בכל מחיר", ממשלת חירום לא משפיעה במאומה על תדמיתו של הדורש אותה, לא מכתימה אותו בקיצוניות ולא מעניקה לו מראה הזוי. הוא מכוסה מכל הכיוונים, במיוחד כשהוא לא צריך לוותר על כיסא הרשום על שמו כדי לסייע בהקמתה. בא לי היום כותרת, אומר הפוליטיקאי לעצמו, ויוצא בהכרזה כזו. אם התקשורת הישראלית באמת רוצה לתת שירות לציבור, היא צריכה לעולם לא לדווח על קריאות לממשלת חירום.