פרשיות השבוע

על התעשיה המטורפת המתפתחת סביב ר' נחמן מברסלב, על נציגנו בטקס האוסקר, וגם אייטם מיוחד לקראת פורים - מי מיח"צן את הקבצנים?

חדשות כיפה חיים אקשטיין 07/03/08 00:00 ל באדר א'

בזמן שחנויות התחפושות נכנסות לכוננות ומסוקי חיל האוויר נערכים להנחית רבני פורים בישיבות התיכוניות, ארגוני הצדקה והחסד השונים כבר מציפים אותנו במודעות ופרסומות לקראת חג הפורים הממשמש ובא.

מי שיעיין בפרסומים השונים ימצא מולו מגוון אפשרויות - מישיבות מעטירות בירושלים שנקלעו למצוקה ועד בעלי עסקים בשדרות שמנסים להשתקם, שלל עניים מכל הסוגים ומכל המינים, כולם אביונים למהדרין, שיקבלו את תרומתכם בדיוק בו ביום לכל השיטות (עדיין לא ראיתי את זה במודעות, אבל אני מאמין שהירושלמים שביניכם יוכלו לשלוח בפורים המשולש אותה מתנה שלוש פעמים, כולל בשבת ע"י גוי).

עבדכם הנאמן מעריך שיהיה לו קשה מאוד לבחור עני, אבל כנראה שגם השנה, בשלב מסוים, הוא ישים לב לקבצן הקבוע שיושב בכניסה לבית הכנסת, ומשום מה נחשב לאביון פחות אטרקטיבי. אולי בעיה של יחצ"נות, ואולי חשש שנתינה ישירה כבר אינה נחשבת ל"בו ביום" לחלק מהדעות, או משהו כזה.

אז כדאי לפקוח עיניים, כדי שלאף אחד לא יהיה פורים עצוב.

אם אין גן עדן

קצת באיחור: הציבור הדתי נחלק ביום שני שעבר לשניים. האחד - אלה שבכלל לא ידעו שיוסף סידר היה מועמד לאוסקר בקטגוריית "הסרט הזר הטוב ביותר". השני - אלה שידעו ושמחו על כך שהבמאי שפגע בכבודם בעבר ("ההסדר", "מדורת השבט") לא זכה בפסלון היוקרתי. כלומר: הוא יצר סרט מצליח, הוא גרף קופות, הוא הצליח להיכנס לרשימת המועמדים לאוסקר, אבל באוסקר עצמו הוא לא זכה (מנימוקי השופטים: חיילי צה"ל מוצגים בסרט כאנושיים מדי, הסבל של לוחמי החיזבאללה לא בא מספיק לידי ביטוי), אז אפשר לשמוח לאידו.

קיים גם סוג שלישי, של מי שמבין שעם כל הרצון הטוב לקדש את הקולנוע וכו - מי שלא הצליח לביים יצירה קולנועית מוצלחת יותר מסרט המחזור בשמינית, יכול ללמוד הרבה ממי שאולי עיצבן אותנו קצת בעבר, אבל הצליח בגדול.

אולי יש גם סוג רביעי, של אלו שהתלהבו מהעובדה שהייתה כיפה סרוגה בין המועמדים לאוסקר, כאילו שכיפה אומרת משהו. בינינו, משה איבגי עם כיפה (ב"מדורת השבט") באמת נראה דתי?

כתבו את זה קודם

ועוד באיחור קצר: במשך שנים רבות התרגלנו לענות בכל שאלון שהוא - מטפסים ממשלתיים ועד סקרים בטלפון - על השאלה הפשוטה לכאורה: "הגדר את עצמך".

כל מה שדרוש הוא להגדיר את כל השקפתך, אמונתך ותפיסת עולמך הרוחנית במילה אחת: חילוני / חרדי / דתי / מסורתי. גם אם יש לך לבטים קשים ואתה מנסה לחפש את האמת הפנימית שלך וכדומה - עליך להחליט ברגע אחד במה אתה מאמין, ולאיזו קטגוריה האמונה שלך משתייכת.

כנראה שהיה צריך את הסקר של מרכז גוטמן שיקבע שיש רק 20% חילונים בישראל, ואח"כ יחזור בו ויגיד שיש 50% חילונים ופחות מ-20% דתיים, כדי שד"ר אשר כהן ממדעי המדינה בבר-אילן, יכתוב סוף סוף מאמר ב-YNET יהדות על כך שההגדרות האלה הן "פאסה" (כלשונו של מאיר בנאי, המצוטט במאמר, והמגדיר את עצמו כ"פרילנסר").

ולמה "באיחור קצר"? גם כי הרב קוק כבר פרסם מזמן מאמר כזה ("מסע המחנות", זוכרים?), וגם כי יכולנו כבר מזמן להסיק שאמונה היא משהו מעבר להגדרות יבשות. מן הראוי שכל אחד יגדיר לעצמו במה הוא מאמין, אבל שזה יהיה רציני ועמוק יותר ממשהו שאפשר להקיף בעיגול.

רוצים שירים לא פשוטים

העובדה ששלמה גרוניך הולך להוציא אלבום חדש על טהרת ה"מילים: מן המקורות", שימחה אותי עד מאוד. לא מפני שעוד מוזיקאי מתחבר למקורות - אומנים ישראלים, כולל גרוניך עצמו, עשו זאת מאז ומתמיד(אם כי יש לי מין תחושה שכזאת שעכשיו זה יותר מהלב), אלא פשוט מפני שאני חולה על המוזיקה שלו.

חוצמזה, ששירים בשני אקורדים מתאימים למילים פשוטות שלא אומרות לי שום דבר. למילים עם כל כך הרבה עומק, מגיעים לחנים מורכבים יותר, כאלה שאי אפשר להצטרף אליהם אם לא מכירים אותם, כמו שרק גרוניך יודע להלחין (ואולי גם האחים רזאל ועוד כמה).

לקבלת רבנו, הכוח יימתח להקשב

בסיפורי המעשיות הפרועים ביותר שלו, לא שיער ר נחמן מברסלב שתורתו תהפוך לתעשייה מוטרפת. ועדיין, ברסלב זה טרנד. הברסלברים נשארים תמיד טיפוסים תמוהים, שמקפצים בצדי הדרך, והדרך הסלולה עצמה שייכת לאנשים הרציניים, השקולים, הריאליים. לא תראו חבר כנסת בכיפה של נ נח נחמן, וצה"ל לא יחלק בתור שי לחיילים, לצד התנ"ך, את "התיקון הכללי".

לפחות כך חשבתי עד שקיבלתי במתנה מהגדוד שלי קונטרס של "התיקון הכללי". כן, כן, כזה שמחלקים ליד הקניון או בתחנה המרכזית. חוברת של ברסלב במתנה מצה"ל.

אז לי לא איכפת שברסלב יהפכו לחלק מהממסד, אדרבה. אבל חסידי ברסלב עצמם - הם רוצים את זה? להיות רשמיים כאלה? גוואלד!

משיח מטלפן

לסיום, עדכון-משיח קצר: רבים שואלים איפה המשיח, ומתי הוא בדיוק מתכוון להגיע. אז מלשכתו של משיח בן דוד נמסר, שהוא בדיוק היה בדרך לירושלים וכבר הגיע לפקקים של גינות סחרוב, אלא שאז הוא ראה שלטי חוצות שמזמינים את הציבור לתערוכה של ארץ אחרת, תחת הכותרת הענקית: "משיח לא בא".

משיחנו הבין את המסר, עשה פרסה וחזר על עקבותיו. כמו כן, הוא מאחל חודש טוב ושמח לכולם.